התחלה חדשה – פרק חמישי

לאחר השיחה שלי עם ביל חזרתי לכיתה.סם דיבר עם כמה חברים שלו ואני התעלמתי ממנו לגמרי,וטוב שכך.מי צריך אותו??
התיישבתי במקומי והוצאתי את הציוד לשיעור הבא.בנתיים סתם בהיתי בבלוריתו הכהה של סם,ראשי מלא במחשבות עליו ועל השיחה שהייתה לנו.לפתע ראיתי אותו באור אחר,שונה.הוא לא נראה לי יותר כמו אל יווני מדהים.הוא נראה….נורמלי.רגיל.יכול להיות התגברתי עליו?לא,זה לא יכול להיות.אני עדיין רוצה לנשק אותו,לגעת בו,ללטף את לחיו הבהירה.אז…מה קרה?אולי זה דבר טוב.כן,זה רק עוד צעד אל יותר פתיחות ופחות ביישנות.עכשיו הוא לא נראה לי כל כך….וואו.הוא עדיין מדהים ביופיו וגורם נוסף למצב הבריאותי המעורער שלי אבל עכשיו הוא גם אחד כמוני.לא כזה מיוחד.וזה טוב.טוב מאוד.
בדיוק כשהצלצול נשמע נכנסה נערה לכיתה.לא זיהיתי אותה,היא לא הייתה שייכת בכלל לכיתה אבל נכנסה אליה בצעד בוטח,התיישבה בשולחן שמאחורי שלוחני וחיכתה שהמורה תיכנס.היא הייתה נמוכה אבל באופן שלא גרם לה להראות כמו ילדה,שער שהשתפל על כתפיה בצורה טבעית אך יפה ועינים גדולות בעלות ריסים צפופים וארוכים.היא לבשה ג'ינס בצבע שחור וחולצת בצפר שעליה נחה שרשרת צבעונית.שפתיה היו משוכות בשפתון ורדרד נוצץ וקו שחור דק שורטט מתחת לעיניה.כמה רציתי להידמות לה.מילה אחת לא יצאה מפיה אך היא עדיין קיבלה כבוד.איך היא עשתה את זה??איך היא נכנסה לכיתה כאילו היא שייכת לה??איך היא הצליחה לגרום לכל העיניים,כולל שלי,לנשוא אליה??זה היה מעבר ליכולתי.רק מחשבה אחת חלפה במוחי:אני רוצה להיות כמוה.
"מתי המורה המטופשת הזו באה?"מלמלו שפתיה הורודות.
"עוד מעט.ממה שהבנתי,מאחרת."אמרתי בחיוך קטן.הנערה הרימה את עיניה הגדולות אליי.היא חייכה אליי בחביבות ואמרה בקול בוטח:"אני מיקה.אני חדשה פה.ואת?"
"איימי.גם אני חדשה פה.זה הבצפר השישי שאני מועברת אליו השנה."מיקה התישבה על השולחן והשעינה את גבה אל הקיר.
"שלי זה הראשון."אמרה וסרקה את הכיתה.השתתקתי.הרגשתי יראת כבוד אליה.
"מי זה?"שאלה והצביעה על סם.
"זה סם.הוא יושב לידי."אמרתי בקול שקט.חשבתי על זה שהיא וסם יהיו זוג חמוד.
"הוא חמוד."אמרה בהרהור.
"כן…"אמרתי ולבי נצבט.
"הוא שלך."אמרה,לא שאלה.
"מה?הוא לא"אמרתי מבולבלת.סם שלי??חה,מצחיק.
"הוא שלך.זה ברור.כל שתי שניות הוא מעיף אלייך מבט."אמרה בקביעות של בטון.
"הוא לא.זאת אומרת,אני רק היום פגשתי אותו."
"אז למה הוא התיישב לידך?"הציבה שאלה קשה בפניי.
"כי….לא יודעת.זו הייתה בחירה שלו."הסמקתי והורדתי את מבטי.
"או,הבנתי."אמרה וחייכה חיוך צחור שיניים.
"מה הבנת?"שאלתי במהירות.
"את מאוהבת בו."אמרה וצחקה בקלילות.
"אני לא!"אמרתי.
"אוווווו….את כןןןןן."אמרה והתיישבה לידי.
"איך את יודעת?"שאלתי בשקט.
"את מסמיקה.וחוץ מזה,אתם מתאימים."
"באמת?"שאלתי בתקווה.
"כמובן.אבל…תני לי לנחש,חתול שחור עבר?"שאלה בטון של אחת יודעת.
"סוג של."הרכנתי את ראשי.
"אל תדאגי,הכל יסתדר,פשוש."אמרה והניחה את ידה על כתפי.
"פשוש?"שאלתי מבולבלת.
"כן.פשוש."אמרה וחייכה אליי.
"אני פשוש??"צחקתי בקול מתגלגל.
"כן.ואני פרעוש."אמרה וצחקה גם היא.
"חחח,אוקיי."
לפתע סם התקרב אלינו.הוא נראה חשדן אבל גם סקרן.הנחתי שהוא רוצה להכיר את מיקה,טוב,מי לא?
"היי,איימי.מי זו?"שאל בחיוך,כאילו לא לפני כמה רגעים רבנו בספריה.
"זו מיקה.סליחה,פרעוש."צחקנו בתיאום.שנייה,האם כרגע נוצרה בינינו בדיחה פרטית??
"היי,אני סם."אמר והושיט את ידו.
"אני יודעת."אמרה ולא לקחה את ידו.הוא הוריד את ידו באיטיות,נבוך.
"את חדשה?"שאל בחביבות.
"כן.עברתי מישראל."אמרה בחיוך מזויף.היא לא חיבבה כל כך את סם והיא הקפידה להראות לו את זה.
"פורטלנד היא מדינה שקטה,בטוחה יותר מישראל."אמר גם הוא בחיוך מזויף.
"ישראל היא מדינה בטוחה מאוד,תאמין לי.למען האמת,הייתי מעדיפה להיות שם מאשר פה."החיוך ירד והיא תקפה אותו בכל כוחה.תזכירו לי לא לעצבן אותה,אוקיי?
"אל תדאגי,גם אני הייתי רוצה שתהיי שם מאשר פה."אמר בעוקצנות.
"דיי,תפסיקו."אמרתי וניסיתי להרגיע את הרוחות.
"המורה הגיעה."ציינה מיקה וקמה מהמקום של סם.היא סימנה לי בעדינות שאשב לידה.סם הסתכל עלי,מצפה לצעדיי הבאים.לקחתי את תיקי ועברתי לשבת ליד מיקה.סטייסי ניצלה את המצב והתיישבה במהירות ליד סם.הקנאה בערה בי וסם ראה זאת.הוא חייך לסטייסי והתחיל לדבר איתה נמרצות.אגרופיי נסגרו בכעס.מיקה שמה לב והניחה את ידה על ידי ואמרה בקול שקט:"הוא לא שווה את זה."