~תעזרו לי לבחור שם~ פרק 1

"ככל שהכנסתי את עצמי עמוק יותר בעסק הזה מצבי הידרדר, אני רציתי רק לנסות.. רק לטעום רק לדעת איזה טעם יש לזה וזהו! והחברים…כולם כבר ניסו את זה, כולם כבר ידעו איך זה מרגיש…גם אני רציתי".
~פלאשבק~
"בואי! רק תנסי לא תאהבי תפסיקי" דניאל חייך אליי והושיט לי את ידו, אני לא ריציתי אבל מ שהוא יחשוב אם אני יסרב? הוא יפרד ממני? נתתי לו את ידי והוא הושיב אותי ליידו מול השולחן מזכוכית, שעליה הוא 7 שורות של אבקה לבנה "שימי אצבע אחת על נחיר אחד כדי שהנחיר השני יהיה פתוח ואז תסניפי את האבקה הלבנה לתוך האף דרך הנחיר הפתוח" הוא חייך ואני הנהנתי מסתכלת על השורה הלבנה ומתקרבת אליה עם אפי כפי שדניאל הדריך אותי שמתי את האצבע על הנחיר האחד ואת השני קירבתי לאבקה הלבנה "1..2..3.." מילמלתי לעצמי בשקט והסנפתי.
כשעליתי בחזרה עם ראשי קיבלתי סחרחורת קטנה אבל אז כשהתעשתתי אני הרגשתי כל כך חופשית! הרגשתי כאילו אני מרחפת וכדי להיות בטוחה אני הבטתי למטה ופתחתי את רגליי ובאמת ראיתי עננים, גדולים לבנים ואני ישבתי בדיוק על אחד כזה עם דניאל והוא היה כל כך יפה! הוא היה כזה מושך נימשכתי אליו ממש כמו מגנט היסתכלתי לצידי וראיתי ילדה שניראת כמוני מחייכת אליי "תעשי משהו מטורף" היא אמרה לי ונעלמה אני הינהנתי לראשונה בחיי אני הקשבתי למישפט הזה, דניאל לא הסניף את השורה הלבנה "תנסה גם אתה!" אמרתי כאילו אני קובעת עובדה וכל כך הייתי מופתעת מהקול הסמכותי שיצא לי שפשוט היתפקעתי מצחוק, "בואי לפה" הוא משך אותי עליו והתחלנו להיתנשק, הנשיקה נהפכה ליותר פראית ולי זה לא הפריע הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות וגיל 15 זה בדיוק הגיל לעשות את זה. הוא הוציא משהו מהכיס שלו ופתח אותו הוריד את מכנסיו ושם אותו עליו הוא תפס אותי וקרע ממני במהירות את בגדיי ואני צחקתי ואז הצחוק נקטע בגניחת כאב ארוכה.
~מציאות~
אני במקום הזה מעל לחצי שנה, מטפלים בי יפה הם נותנים לנו מסגרת לימודים שאנחנו בוחרות בדיוק כמו בתיכון רגיל,למרות שזה לא . אני במקום שמטפל בנערות שניפגעו מינית אבל אצלי יש גם טיפולים אחרים בערב ..לגבי הסמים. זאת הייתה טעות, הייתי צריכה לקשיב לחברותי ולהיתרחק מדניאל ככה הייתי חוסכת לי כל כך הרבה בעיות..הפסיכולוגית שלי כל הזמן רוצהשאני יספר לה על החוויות שאני עוברת פה אני מספרת לה כמובן ואבל כשהיא מגיעה לשלב שבו היא שואלת למה ניסיתי להיתאבד הייתי ניזכרת ומרוב כאב וצער מהזיכון הייתי פשוט מתחילה ליצרוח וליבכות הייתי מישתגעת! היה לי קשה להיזכר באותו יום שניסיתי להיתאבד…כואב לי להיסכר ברגשות שהיו לי באותו רגע אבל הזיכרונות האלה לא עוזבים אותי…הם צלקות והן צלקות לכל החיים!
אני הלכתי לפסיכולוגית שהייתה בתוך חדרה הממוקם לייד המזכירות קרוב לאזור של הבתים שלנו מנסה להסדיר את נשימותיי ולהרגיע את עצמי…"הכל יהיה טוב..רק תספרי את החוויות שלך של היום וזהו" תיקתקתי על הדלת "תיכנסי" שמעתי קול עליז במיוחד של הפסיכולוגית ירדן , פתחתי לאט את הדלת ואז ראיתי אותו…