~צעד אחד ליפניך~ פרק 3

בחוץ התחיל להחשיך,
"בתשע כיבוי אורות" הכריז יובל
"אתה רומז שאתה רוצה ללכת ?" שאלתי שוברת שתיקה
"לא , אני פשוט לא ממש רוצה שעל היום הראשון שלך פה יתפסו אותך משותתת עם בנים אחרי כיבוי אורות" הוא אמר באדישות "וחוץ מזה ניראלי שיש לך עוד כמה אנשים לפגוש" הוא המשיך.
התקדמנו לכיוון המגורים ואמרתי בתמימות "נתראה מחר?" יובל התקרב אלי וחיבק אותי חזק ולחש
"בטח… אם לא תברחי בלילה." הוא שיחרר אותי מהחיבוק הביט בעיני , שנינו צחקנו יובל פנה לשביל שמגיע לחדר הבנים ואני לכיוון ההפוך אל חדר הבנות , הסתובבתי לאחור וראיתי שגם הוא הסתובב. חייכנו.
נכנסתי לחדר ומיד זינקו עלי שני דמויות אחת אחרי השניה .
"נופר !! זאת את , באמת את… הבנים אמרו לי אבל לא האמנתי " אמרה טל מחבקת אותי חזק ולא נותת לי לינשום , היה היתה ניראת כל כך שונה , גבוהה יותר בוגרת , היא לא היתה רזה מקל לא מלאה ולא שמנה , היא לבשה חצאית שחורה עם גולגלות וחולצת בטן שחורה צמודה , כל כך שונה אבל אותה חברה טובה . מיד אחריה קפצה עלי הדסה היפה "נופ-נופ.. ואו איך השתנת ! " היא אמרה מנידה את רעמת התלתלים שלה, נעצתי בה את מבטי , היא לא השתנת כל-כך היא נשארה דסוש שלי , נמוכה , יפה , שקטה , ובעיקר היא.חיבקתי אותה ואמרתי שהתגעגתי עליה.
על המיטת קומותיים ישבו להן כמו שתי פוסטמות מוכרות סיוון ואגם בוגרות יותר ממה שזכרתי אותן , סיוון הפכה ליפה יותר שיערה הבלונדיני התערך מעט ובו היה קשור סרט חכול אבל היא נשארה רזה כמו שהיא היתה אך היא גבהה מעט , ואגם טוב נו זאת אגם, היא נשארה עם קוקו גבוהה שהגיעה לה עד חצי הגב אודם אדום בולט על שפתיה וגם היא נשארה רזה כמו חוט תפירה , אגם וסיוון אפילו לא תרחו לקום הן רק חייכו חיוכים מזויפים לעברי והחליפו ביניהן מבטים .
הדסה וטל גררו אותי איתם לגלינה רכזת השיכבה שלנו , שאחראית לחילוף חדרים , טל טענה שאם נבקש יפה ממנה יש סיכוי גדול שהיא תסכים להעביר אותנו לחדר לבד.

*

טל נשכבה על המיטה הזוגית שהיתה באמצע החדר וצעקה " חדר לבד ! רק לי ולשני החברות הכי טובות שלי , מה יכול להיות יותר טוב מזה מה ?!" "אהה ! כן וגם בלי סיוונוש ואגמוש הזבלות " היא הוסיפה כדי להדגיש. אני והדסה התישבנו לידה על המיטה וצחקנו ממש כמו פעם .
"נו… אז מתי את מספרת לנו למה חזרת?" שאלה הדסה, ועוד ליפני שהספקתי לנשום התפרצה טל "למי אחפת ! מתי את מספרת לנו על יובל "
" אין מה לספר… רק דיברנו " סיננתי
"בטח , בטח." שניהן סיכמו
" נו מה ! " צעקתי
" נתנאל סיפר לנו הכל את לא צריכה להכחיש…" הדסה אמרה.
"נתי ! כאילו נת-נת ? אוי נו הוא סתם נסחף " ניסיתי לשכנע אותן שאין לי כלום ליובל.
" והחיבוק ? " שאלה טל מחויכת " נתפסת ! " היא אמרה והתחילה ליצחוק בקול.
לא היה לי מה לומר , ויתרתי אין לי סיכוי מול טל , היא יודעת מתי משקרים לה.
הטלפון שלי צילצל . זה היה איטן ,לא עניתי.
"למה ככה לסנן? " שאלה טל.
" אני לא יכולה לענות…" רטנתי
"לא יכולה או לא רוצה ? " תחקרה אותי טל.
" לא עינינך…" סיננתי. הטלפון צילצל שוב , נשכבתי על מיטת היחיד שהיתה מיועדת לי ולא עניתי לא היה אחפת לי מכלום לפני שהספקתי לחשוב על האפשרות שטל תענה, ותעשה פדיחות היא כמובן ענתה .
טל ענתה ולחצה על כפתור הרמקול.
"הלו ? "היא אמרה לאיטן בטלפון
"נופר?" הוא שאל
"לא… זאת חברה שלה מהפנימיה " אמרה טל ואז הוסיפה " נעים להכיר אני טל."
"היי טל אני איטן חבר של נופר, על איזה פנימיה את מדברת ?" הוא שאל.
קולה של טל נחנק "חבר?" היא שאלה פעורת פה.
"חבר את יודעת , מישהו שאוהב מישהי והוא איתה בזוגיות… "הוא אמר הציניות עוקצנית.
" אה.. סליחה לא ידעתי…" התנצלה טל.
"יופי, אני יכול לדבר עם חברה שלי?" הוא שאל.
"סורי. היא עשוקה עכשיו , היא תתקשר אליך כשהיא תתפנה."אמרה טל וישר לאחר מיכן ניתקה את השיחה. טל זינקה על המיטה שלי וצעקה מרימה ממני את השמיכה "לנופי יש חבר?"
" בכית ?" היא שאלה מרגיעה את טון הדיבור .
שתקתי.
" קדימה ! תדברי מה הסיפור?" היא אמרה נועצת בי מבטים
" טוב נו.. לא סיפרתי לכן אבל באתי לפה כי לא יכולתי ליסבול את הריבים של ההורים שלי שבתהליך פרידה כניראה" אמרתי עם מבט מושפל.
הדסה התישבה לידי וליטפה את שערי כדי לנסות להרגיע אותי ואמרה "ואו.. סליחה "
"לא יכולתי להישאר בבית אז עברתי לגור עצל איטן שהיה חבר שלי ואחרי כמה לילות עצלו הבנתי שזה לא יכול להימשך ככה אז החלטתי לחזור לפה ככה עדיף… להיות רחוקה מההורים ולפגוש שוב את החברים הישנים שלי." אמרתי.
" ואיטן הזה הוא יודע ?" הדסה שאלה.
"הוא יודע על ההורים אבל לא סיפרתי לו שעזבתי."אמרתי מנסה לא לפרוץ בבכי מר.
" אבל הוא חבר שלך…" רטנה טל.
" אם הייתי אומרת לו אז הוא היה מוצא דרך לשכנע אותי להשאר ולא רציתי , וחוץ מזה לא רציתי ליראות את המבט המאוכזב שלו כשאני אומרת לו שאנחנו הולכים להיפרד ולהיות רחוקים כל-כך זה מזה."
" את אוהבת אותו ?" שאלה הדסה
"אני כבר לא יודעת…" עניתי בבילבול
" והוא ? " שאלה טל מסוקרנת
הוא אוהב אותי…" עניתי " אבל היום כשפגשתי את יובל ניזכרתי למה התאהבתי בו " הוספתי.
"אווו… מצב מסובך…" אמרה הדסה "כן.. הכי " הוסיפה טל.
"בינתיים אני פשוט אשכח מאיטן , והתרכז בחיים שלי כאן גם אם זה כולל לשכוח מאיטן " אמרתי בטוחה בעמצי.
" ככה אפילו מבלי להיפרד ממנו.. לא יפה נופר " אמרה טל. והדסה הצדיקה אותה
" אתן זוכרות את אושרי?" שאלתי
"החתיך ההוא שהיה איתך מהגן ?"שאלה טל
"כן..אז הוא אני ואיטן החברים הכי טובים עוד מהגן, ומבלי ששמתי לב או רציתי בכלל איטן התחבר אלי ופשוט הפכנו לחברים , אבל כל הזמן הזה אהבתי את יובל, חשבתי עליו , רציתי אותו , להיות איתו. ולפני שחזרתי לפה כתבתי לאיטן מכתב שבו אני נפרדת ממנו ואמרתי לאושרי שיעביר לו אותו."
אמרתי מנסה לצאת פחות מפלצת ממה שכבר יצאתי.
"אני לא מתערבת.." אמרה הדסה " גם אני לא .." הוסיפה טל
"נו.. אז מה איתכן יש מישהו חדש בחיים שלכן?" שאלתי
הדסה פרצה בצחוק מטריד " טל דלוקה לנתי על התחת מאז שעבת.." אני והדסה החלפנו מבטים ופרצנו בצחוק .
" ודסי דלוקה על תובל ! " צעקה טל ופרצה גם היא בצחוק מטורף " מגיעה לך !!!! " היא צעקה שוב

*

בשעות הבוקר המוקדמות טל והדסה העירו אותי ואמרו שבשבע מתחילים הלימודים.
לבשתי את חולצת בית הספר הלבנה והג'ינס הורוד , פיזרתי את שיערי , צבעתי ריסים , מרחתי אודם ונעלתי כפכפים ורודים .
הייתי מוכנה ישבתי על המיטה וחכיתי שהדסה וטל יהיו מוכנות.
טל עברה לידי כדי להוציא את החצאית שלה מהארונית וצעקה " איחס ! ממתי הפכת ל-PINK girl- "
"אמ.. אני אוהבת ת'צבע " אמרתי חכויכת " איכס.." אמרה טל והמשיכה להתלבש.
"טוב אני יוצאת …" הכרזתי בחדר אך הבנות התעלמו ממני לחלוטין , טל היתה עשוקה במריחת לק שחור והדסה היתה עשוקה במחליק שלה.
יצאתי מהחדר וראיתי את יובל ונתי הולכים יחד לכתה לבושים לא כל-כך מכובד , הם קעו את החולצות שלהם והפכו אותן לגופיות , הם לבשו ג'ינס בצבע סגול עם קרעים מה שאסור בהחלט בבית-הספר .
לפות הנעלים שהם לבשו היו בסדר . התצרפתי עליהם
" נתי יובל? " צעקתי , הם הסתובבו "חכו לי …" צעקתי רצה עליהם , מנסה לבחון אותם מרחוק.
"הופה ! מי זאת היפה הזאת" צעק נתי בהתלהבות, חייכתי מרוב מבוכה.
"נו איך עבר הלילה הראשון?"שאל נתי
"תאמת שלא משהו…." לפני שהספקתי לפרט זינק עלינו נער שאני לא מכירה , הוא לחץ לבנים את היד
ושאל " מזה מי את ?"
"היי , אני חדשה פה קוראים לי נופר" אמרתי מחייכת חיוך מעולץ.
"בנות חדשות זה התחום שלי , אני הצטרפתי לפה לפני שנתיים " הוא אמר מחוכייך ונתי צחק "רגע מה! את נופר ? נופר, נופר ? זאת ששברה ליובלצ'וק — " הוא המשיך עד שיובל צבט הוא ביד ולחש לו "סתום"
"זאת אומרת … היי אני אדם.." הוא אמר בוחן אותי במבטו
" זה בסדר.." אמרתי נועצת ביובל מבטים.
הגענו לכתה , נתי ואדם תפסו שולחן בסוף הכתה וישבו בו יחד סיוון ואגם הגיעו לפנינו וישבו בשולחן הראשון, ואני ישבתי בשולחן לבד .
"אני יכול לשבת ?"שאל אותי יובל.
"כן.. זאת אומרת מה ? רגע ? איתי כאילו?" גמגמתי
יובל חייך חצי חיוך חסף גומה ואמר " אמ.. כן "
"ברור , זאת אומרת כן , זאת אומר בטח.." תפסתי בידי את ראשי ונעצתי מבט בשולחן ומילמלתי
"כן…"
"את חמודה כשאת נבוכה…"הוא אמר והתישב לידי.
"שמענו עליך… ראיתי איזה נבוך הייתה כשאדם אמר ששברתי לך את הלב." אמרתי כשפני הפכו לסמוכות.