~צעד אחד לפניך~ פרק 4 חלק ב' תקראו בבקשה :)

הייתי בחדר.
תשושה מיום העבודה ומהשקרים של עצמי לעצמי .
לאחר שהכנתי ארוחת צהריים וערב לכל הפנימיה לבד , לא היה לי את האומץ לשבת לאכול איתם ,
ובעיקר לא היה לי אומץ לראות את יובל אז פשוט הלכתי לחדר מבלי שאף אחד ישים לב.
נשמע נקישה על הדלת.
ולפני שהספקתי לנחש מי זה יובל פתח את הדלת לבוש בגדים יפים ונקיים שונים מבגדי העבודה המטונפים שלו כשבידו צלחת עם ארוחת הצהריים,
מצעתי את עצמי יושבת על המיטה מופתעת לא פחות ממנו כשהוא ראה את הבלגן שיש בחדר.
"נופר ! " הוא קרא כשחיוך ענק התפרס לו על הפנים
לא הצלחתי לחייך. כניראה שכל השרירים של לחיי קפאו כששמעתי אותו קורא בשמי.
"מה אתה עושה פה ?" שאלתי , התדהמה עדיין לא חלפה .
"מתפעל מהחדר המסודר שלך, ומהמראה האקזוטי הזה שלך לבושה בפיצ'מת משבצות שתדעי לך שזה מאוד הולם אותך " אמר יובל מנסה להתלוצץ ללא הצלחה , ואני ניסיתי להבין את ההומור הכושל הזה שלו.
"לא הבנתי…" אמרתי מנסה לנחש כמה זמן יקח לו לתת לי את צלחת האוכל הזאת כי אני גוועת ברעב.
"מה יש להבין , לא באת לאכול אז הבאתי לך אוכל שלא תהיה רעבה" אמר יובל התישב על המיטה הזוגית מול המיטה שלי והניח את צלחת האוכל בינינו על המיטה שעליה הוא ישב , ולאחר קרב מבטים חושקים ביני לבן צלחת האוכל המגרה שאלתי את יובל בשיא הרצינות
"תגיד יש לך בעיות שמיעה?" יובל כיווץ את גבותיו ושאל בבילבול
"יש לי מה ?"
"בעיות שמיעה !" עניתי
"מה ?"
"ב-ע-י-ו-ת ש-מ-י-ע-ה "צעקתי והפעם הדגשתי כל מילה , יובל פרץ בצחוק מתגלגל שלא פסק.
"חא ! מאוד מצחיק " אמרתי בציניות לאחר שהבנתי את הבדיחה הכושלת של יובל .
"לפחות בסוף הבנת…" הוא אמר לאחר שהפסיק לרגע לצחוק כמו מטורף.
"לא זכרתי אותך כל-כך מצחיק" עקצתי.
"קיצר… אם את מתכוונת למה שאמרת כשדיברת עם חבר שלך אז לא אני לא חירש , שמעתי כל מילה"
אמר יובל ברצינות שלא אופינית לו .
"אז… מה אתה עושה פה " היססתי
"נופר, הינו חברים פעם אז מה הפקינג ביג דיל ?! " הוא אמר וישר המשיך מבלי לתת לי להשחיל מילה.
"מותר לך להיות עם מי שבא לך , וגם לי…" הוא סיכם ואז שאלתי לפני שהוא ימשיך עם הנאום הזה שלו.
"חשבתי ש…" ואז הוא התפרץ לדיברי "עזבי מה חשבת… אנחנו ידידים מה זה אסור?"
"מותר ברור מותר." חייכתי חיוך חצי מזויף לא סגורה עם עצמי אם אני שמחה או עצובה.
"נו אז את יוצאת מחר הביתה ?" שאל יובל מעביר נושא בקלילות
"מחר? הביתה?" שאלתי
"מחר יום שישי " הכריז יובל
"אוי פאק נכון…" אמרתי " לא , אני לא יוצאת הביתה" הוספתי.
"א…" התחיל יובל לומר משהו ואז פרצה לחדר טל כמו רוח סערה , תרקה מאחוריה את הדלת עמדה מולינו בוכה , פניה היו נפוחות מבכי ועיניה היו מרוחות באיפור שחור שדהה
שתקנו , רק בהינו בה .
"מה נשטלת פה ! היום זה לא טו' בשבט !" צעקה טל על יובל .
"אני רק.." אמר יובל וטל פרצה לדבריו " אין רק תהיה רק בחוץ !" ואז הוסיפה "וקח מפה ת'צלחת הזאת ממתי אוכלים פה !" יובל קם חייך אלי ואז אמר לטל " תרגעי יש מים קרים בברז "
צחקקתי , בשקט כדי שטל לא תשמע .
"סתום ! " צעקה טל הקולי קולות , אני בטוחה שכל הפנימיה שמעה ת'צעקה הזאת שלה.
"כולה מחזור אל תעשי עינין כמה ימים וזה עובר." אמר יובל בעוקצנות .
"בי !" צעקה טל ותרקה את הדלת בחוזקה על יובל .
"איה!" צעק יובל.