אבודה במנהטן -פרק 1.

בס"ד
" תראי, אני לא מאשימה אותך, אבל בחיי שאת מטומטמת" אני אומרת ללורן, "נכון שאני צודקת?" הפעם אני פונה לאלכס.
" לא לכולם יש אומץ להגיד את מה שהם מרגישים, אן" מתעצבן אלכס "אני לא מבינה מה הבעיה!" אני מחזירה בעצבנות, "לורן, פשוט תיגשי לבן ותגידי לו שאת מחבבת אותו, ביג דיל!" "ברור שאת לא מבינה מה הבעיה, את חסרת רגישות פשוט" ממשיך אלכס בעצבים
" אני?!"
"טוב אולי תפסיקו כבר!" צועקת לורן, שעד עכשיו ישבה בשקט והקשיבה לוויכוח הקטן שלנו
"צודקת, זה באמת חסר טעם" אלכס קם והולך.
"מה לעזאזל הבעיה שלו?" אני פונה ללורן שנאנחת "את באמת לא יודעת?" היא שואלת במבט מיואש, "לא! ואת האמת שגם ממש נמאס לי מההתנהגות שלו בזמן האחרון"
"טוב עזבי, בואי נחזור לבית" היא אומרת ואנחנו מתקדמות לרכב שלה שחונה בחניית ביהס.

כשלורן מורידה אותי בבית אני שמה לב שיש מספר ארגזים שמונחים מחוץ לבית, "אמא?"
"אני פה! בואי תעזרי לי קצת" אני שומעת אותה מבעד לכמה ארגזים, "מה קורה פה?" אני שואלת בלי להבין "תקשיבי, צ'יקה שלי" ,אמא היגרה לארהב מספרד כשהיא הייתה בהריון שלי, אז האנגלית שלה לא כל כך טובה, למרות שעברו 18 שנה מאז, "יש חשבונות שאני לא להצליח לשלם, הכסף מהעבודה הזאת לא מספיק, אז אני למצוא עבודה חדשה, עם כסף טוב, אבל אנחנו צריכות לעבור דירה" אני לא מופתעת ממה שאמא מספרת לי, ידעתי שהמצב הכלכלי שלנו לא ככ טוב "אז אולי אני יכולה לעזור? אני יכולה למלצר, זה יכניס לנו עוד כסף" אני מנסה לשכנע את אמא, יהיה לי קשה לעזוב את אוהיו, יש לי פה את לורן ואלכס שהם החברים הכי טובים שלי מכיתה ט כשעברתי לפה "מצטערת צ'יקה, את צריכה להשקיע בלימודים, את להכיר שם חברים חדשים" היא מנסה לעודד אותי, "מצטערת." היא מוסיפה שוב.

בערב אני מספרת ללורן שאני עוברת למנהטן ואחרי חצי שעה היא מופיעה בסלון ביתי ופוצחת בשיכנועים שאני לא אעבור " אין לך מה לנסות, אני רוצה להישאר אבל אנחנו חייבות לעבור, אמא כבר ארזה הכל"
" אבל זה לא הגיוני! אנחנו החברות הכי טובות וטוב לכן פה!" היא מנסה שוב.
"אני יודעת ואני לא אשכח אותך אף פעם, אם הייתה לי ברירה, הייתי נשארת, את יודעת את זה" אני נאנחת
" מתי אתן נוסעות?" היא שואלת אחרי שהבינה שזה אבוד, "מחר" אני ממלמלת
"כל כל מוקדם?"
"כן, היא מתחילה לעבוד מחרתיים אבל היא רוצה שנגיע לפני ונתמקם במקום החדש" " טוב" היא אומרת ונעמדת " אם את עוזבת מחר אז היום אנחנו יוצאים להינות, קדימה, קומי תתארגני אני אדבר עם אלכס ואנחנו יוצאים עוד שעה!" היא לא מחכה לתשובה ויוצאת לביתה.