אביטלו'ש לפעמים חלומות מתגשמים

פרק 2
נשמע צלצול בפעמון הדלת, אהבה ניגשה לפתוח את הדלת , אלה היו יוסף חיים , אבישג , אוריין ומפל , ומאיה מחזיקה את אדר התינוקת בזרועותיה. " היי , ברוכים השבים! אימא התגעגעתי אליכם! איפה הייתם? אתם יודעים שאביטל חזרה? אביטל חזרה לבית! אביטל חזרה לבית! איזה כיף!" קראה אהבה בשמחה וקפצה לה על הרצפה.
" שלום אהבה, מלאת את כל המשימות שביקשתי ממך? היינו בקניון עד עכשיו. קניתי לאדר שמלת אוברול חדשה וגם יוסף חיים שסיים את הלימודים נסע ישר לקניון ושם , פגשנו אותו והוא הסתובב איתנו קצת . מה עם העוגיות שוקולד צ'יפס?" שאלה מאיה ונתנה באהבה מבט שואל.
" העוגיות שוקולד צ'יפס כבר מוכנות ועדיין הן על התבנית. הנחתי את הקופסא על השולחן ומי מוכן לשים את העוגיות בקופסא?" שאלה אהבה וציפתה לתשובה. אבישג הרימה את היד והתנדבה לשים את העוגיות שוקולד צ'יפס בקופסא. " אני אשים!" קראה אבישג בכוח רצון , היא הלכה להניח את ילקוטה על הכיסא והלכה בעקבות אהבה לעבר המטבח.
אביטל שבה לחדרה. ושוב חשה את עצמה מתחבטת אם עליה לחזור לבית משפחת כהן או להישאר ולחכות האם היא תפסיק להיות מנותקת. או שהיא תרגיש צורך להתחבא ממה שהיא קוראת לזה " חוויה מתקנת" ותייעל את היחסים בצורה הכי טובה שהיא יכולה.
" היי , אחותי!" פתחה מלכיה את דלת חדרה והחזירה לה את ספר האסטרולוגיה, " תודה על שהלוות לי את הספר שלך ללימודים שלי באוניברסיטה. אז מה קורה? הספקת להשלים פערים מאז שעזבת את חיפה לטובת ירושלים?" שאלה מלכיה בסקרנות.
" האמת שלא. ניסיתי לפתח שיחה עם אמונה והאמת שהופתעתי לגלות שהיא לא שמחה על חזרתי. ניסיתי להגיד לה את מה שאני מרגישה , כל פעם שהיא רוצה לפעול לטובתי משהו משתבש לה בדרך. ולא נראה לי שהיא מבינה אותי. נדמה לה שהיא הצליחה להבין אותי ואז בדיוק נופל לה האסימון כשהיא מבינה שהיא לא קלטה את מה שקורה." אמרה אביטל למלכיה. מלכיה הביטה בה ממושכות.
" טוב , אחותי! החזרה שלך הפתיעה את כולנו , גם אותי אני מודה! חשבנו ששכחת אותנו לגמרי והלכת לגור בבית של משפחה אחרת. ולא רצינו להבין למה עזבת את הבית ועברת לגור בבית של דודה מיכל. פתאום התנתקת מכל הקורה לנו ומהלימודים. מה חשבת , שנקבל את פנייך בתשואות רמות ובמחיאות כפיים? התשובה היא לא . ותדעי לך שאני מאוד מאוכזבת ממך . " התנצחה מלכיה. אביטל לא הבינה למה היא ביקרה אותה על השנתיים השלמות שלא היתה בבית.
" גם את חושבת כמו אמונה? אולי לא הייתי צריכה לחזור! מה את חושבת שהייתי צריכה לעשות ? לברוח שוב מהבית או להישאר כאן אתכן. האמת שחשבתי שפה אני אתקבל בברכה , אני רואה שהסיפור חוזר על עצמו , ואני אקח את הרגליים שלי ואלך אם זה מה שאת רוצה." קראה אביטל באכזבה.
" תלכי , תישארי מנותקת מהמשפחה שלך , כמו תמיד מכופפת את עצמך כל פעם שמישהו זורק לך הערה הכי קטנה. את לא יודעת לקבל ביקורת , זו הבעיה שלך וכבר את לא יודעת על מה אני מדברת. השיחה בינינו תמה ." התעצבנה עליה מלכיה ויצאה את החדר.
ברגע שהשיחה תמה , אביטל נשאה את קולה ובכתה בכי מלא צער. היא רצתה לחזור וזה היחס הקר שהיא מקבלת מהאחיות שלה שכבר לא ראו אותה קרוב לשנתיים וחצי.
היה עדיף אם לא חזרה לחיפה , אל בית הוריה. כי שם היא הרגישה הכי לא בבית. היא קיוותה שאחיותיה יקבלו אותה בברכה, ובמקום להרגיש טוב עם עצמה. היא התחרטה על שהחליטה לחזור לבית הוריה שבחיפה.
היה טוב אם היא היתה נשארת בבית משפחת כהן. שם אחיו של חורש נתנו לה תחושה שהיא רצויה ואהובה בבית שלהם.
אבל כאן , היא לא הרגישה כך. היא היתה חייבת להתנצל כאילו היא התנהגה לא בסדר. וזאת הסיבה , שהיא מרגישה רע על שחזרה לבית שלה בחיפה. שום דבר לא הכין אותה למה שיבוא אחר כך. היא גילתה שכאן היא פחות מקובלת .