אהבה או שנאה?- פרק 1.

הפלאפון השחור מסוג טאץ' שהיה מונח על הכרית הוורודה לצד ראשה של איימי צלצל בפעם השלישית ואיימי פקחה את עיניה בעצלנות. היא הרימה את הפלאפון והסתכלה על הצג.
'סנדרה' היה כתוב על הצג בגדול. איימי לחצה על המסך. "הלו?" אמרה איימי בקול מכוסה קורים. "איימי! איפה את לעזאזל?! את תאחרי לאוטובוס!" צרחה סנדרה. איימי קפצה בבהלה והסתכלה על השעון הוא הראה שהשעה הייתה שבע ארבעים וחמש. מיד העיפה מעלייה את השמיכה שלה. "אוי! מה לעשות אני עוד אאחר! שנייה אני מתארגנת ויוצאת!" צרחה איימי באימה ומיד הוציאה מן ארון הבגדים שלה חולצת בית ספר כחולה, סוודר בצבע תכול עם פפיונים קטנים בצידיו ומכנס ג'ינס עם גרביים תכולות קצרות. איימי נדחסה במהירות לתוך הבגדים ורצה לצחצח שיניים.
הפלאפון צלצל שוב כאשר איימי עמדה והסתרקה מול המראה. איימי ענתה מידית.
"איפה את?! האוטובוס כבר פה!" אמרה סנדרה.
"את יכולה לחכות שם עד שהמיניבוס יבוא?" שאלה איימי בלחץ בזמן שלבשה את נעלי האולסטר השחורות שלה. "איזה שאלה מפגרת, ברור שאני אחכה לך! מטומטמת עכשיו טוסי!" פקדה סנדרה. איימי ניתקה את השיחה ויצאה מהדירה בטריקת דלת חפוזה.
איימי לחצה על כפתור המעלית מספר פעמים מרוב לחץ. המעלית הגיעה ואיימי נכנסה לתוכה במהירות. כאשר המעלית הגיעה לקומת הקרקע איימי פרצה ממנה כמו חיה שהייתה כלואה בשבי. היא רצה ורצה עד שאיבדה את נשמתה היא האטה את הקצב. היא רצה בכביש בלי לשים לב. ואז נעצר ג'יפ שחור בחריקת בלמים מחרישת אוזניים. נשארו מספר סנטימטרים בין הג'יפ לבין איימי. אך איימי לא חשבה יותר מדי והמשיכה לרוץ. כשהגיעה לפנייה האחרונה צלצל הפלאפון שלה שוב. "ה-הלו?" היא אמרה קצרת נשימה.
"המיניבוס פה! איפה את?!" שאלה סנדרה בנימה לחוצה.
"אני ב-בדיוק בפנייה…" אמרה איימי בהתנשפות כבדה. היא פנתה וכאילו ביד הגורל את המיניבוס עצר רמזור כך שהיא הספיקה להתקרב אל התחנה. לוסי חיבקה את איימי המתנשפת מהריצה המהירה. "דאגנו לך..מזל שסנדרה התקשרה והעירה אות." אמרה לוסי בחצי חיוך.
"כן באמת מזל, תודה סנ-סנדרה אני ממש מודה לך." אמרה איימי והמיניבוס נעצר ליד התחנה. איימי, סנדרה ולוסי נכנסו לתוכו. ואיימי השמיעה אנחת רווחה. 'מזל שיש לי חברים כאלה…' חשבה לעצמה בזמן שתרווחה במושב הרך של המיניבוס.