אהבה או שנאה? – פרק 3.

"חכי רגע איימי…אני רוצה לדבר איתך…" לחש ג'ייס והצמיד את פיו אל פיה.
זאת הייתה נשיקה לוהטת. איימי דחפה אותו מעליה. "מ-מה אתה עושה ג'ייס?! ז-זאת הייתה
הראשונה שלי…שמרתי אותה בשביל-"אמרה איימי בפנים סמוקות אך לפני שסיימה את המשפט פיו של ג'ייס שוב התרסק על פיה של איימי. כאשר התנתק ממנה ונשם עמוק הוא הביט בפניה ההמומים של איימי. "ג'ייס…למה?" גמגמה איימי.
"אני אוהב אותך." אמר ג'ייס וטמן את פניו בצווארה כשברקע מתנגן צלצול בית בספר.
"ג'ייס..יש..יש לי שיעור…" גימגמה. ליבה פעם במהירות מסחררת וכל גופה עיקצץ מתענוג. 'מה לעזאזל קורה לי?!' תהתה איימי בליבה החלק ששנא את ג'ייס צרח עליה אולם החלק הבלתי הגיוני שלה צרח ומשך אותה להישאר. כאן. עם ג'ייס.
"את יודעת, אני הבן של המנהל ככה שהיום את ואני ביום חופשי." אמר ומשך את איימי אחריו.
"לאן אנחנו הולכים?" שאלה איימי שהייתה אדומה כולה.
"לאכול, לקנות כמה דברים פה ליד." אמר ג'ייס.
"אבל אין עליי כסף." אמרה איימי ולא הרפתה מאחיזתו.
"את לא צריכה אותו. הכל עליי." אמר ג'ייס.
"אבל אני אהיה חייבת להחזיר לך…" אמרה איימי בגמגום מסורבל.
"או את תחזירי לי, אבל לא בכסף." חייך ג'ייס חיוך מבשר רעות, לא החיוך היה מבטיח צרות. כעת איימי התחילה להסמיק כמו סלק. גשם החל לרדת. "אוף.." אמר ג'ייס ועיקם את אפו ואז פנה אל איימי. "איימס אני ואת נצטרך להסתפק במשרד של ראש מועצת התלמידים." חייך והניף את איימי.
"מה אתה עושה?!" שאלה איימי שהייתה בין זרועותיו החסונות והחמות של ג'ייס. 'אוי אלוהים, הוא נראה כל כך טוב עם שיער רטוב…והחולצה הלבנה שחושפת שרירים ארוכים ודקים.' חשבה לעצמה איימי ונאנחה. 'אני בטח ממש כבדה' עוד אנחה. "כמו מה זה נראה לך מלאך?" גיחך ג'ייס כקורא את מחשבותיה. הבל פיו החם גרם לשערותיה של איימי לסמור בעונג. "הו את אוהבת את זה? כשאני נושף ככה?" שאל ג'ייס בקול מגרה ושוב נשף על עורפה. שערותיה סמרו מתענוג, פניה האדימו ובתוך תוכה שרר כאוס מוחלט.