אהבה בהכחשה | 2

אני מסתכלת על המסך של האייפון שלי, שם נמצא הפייסבוק. אני קוראת את ההודעה, ועדיין קשה לי להאמין שזה באמת… קורה?… מסיבה להתחלת הלימודים, זה סבבה לגמרי, אבל מי עושה את זה בהתראה של כמה שעות?… אני צוחקת כשאני קוראת את זה. המורה שומעת ומחליטה להשאיר את כולם עשר דקות מההפסקה. הדבר היחיד שעולה לי בראש זה כיתה ד. מורות. פשוט לא מקוריות בעליל.
אני מודיעה שאני באה למסיבה, ולמה לא בעצם?.. אני מסדרת את השיער, ומיד אחר כך את הכובע על הראש. אני לא נותנת דין וחשבון לאף אחד, מי שתהיה לו בעיה עם זה יצטרך לסבול בשקט.
אני שומעת קול מוכר מלצידי, אבל אני לא מבינה בשיט מה יוצא לדובר מהפה. אני מרגישה מגע קל בכתף, שמוציא אותי מהריחוף המוזר שהייתי בו. אני מכחכחת בגרון, ומרגישה תמימה עם עצמי. אין לי מושג מי זה, או במי/מה מדובר.
"אווו ג'ני" אני מתעוררת מהחלום בהקיץ שהייתי תקועה בו. מרוכזת במשהו לא קשור בשיט לכלום, ומשאירה את ג'ני המסכנה לסבול חפירות הולכות ושבות של המורה. כמו פלייליסט עם שיר אחד, בלי הפסקה. אני מחבקת אותה ועושה לה פו באוזן, סתם בשביל הכיף שבלהציק קצת. היא צוחקת ולוקחת לי את הכובע. שיט.
הכובע עובר מאחד לאחד ומגיע למורה, שמחרימה אותו. יופי. אין לי כובע, ואני עצבנית כמו שור. או פרה במחזור, אותו שיט. אני נזכרת בפרסומת הזאת של נסטי, ואני מנסה להוציא אותה מהראש.
השיעורים וההפסקות עובים לי מהר, עצם המחשבה על המסיבה על החוף. אני מתרגשת, ואני לא יכולה להסתיר את זה. כשהצלצול מופיע, אני כבר שקועה בחלומות שלי. אני לא מבינה או רואה ממטר, עד שאני מקבלת הודעה באייפון שלי, שרומזת לי לצאת החוצה ולחכות איתן בתחנת אוטובוס, כי המסיבה מתחילה עוד שעה. אני מתעוררת מהחלום המי יודע כמה שלי היום. זה ממש לא מתאים לי, לחלום ככה. לפחות לא כל כך הרבה. אני קמה, מרימה את התיק שלי ויוצאת מהכיתה.
יש לי כבר הכל בראש. מה אלבש, איזה בגד ים, ואיזה איפור. אני לא אתן לכלום להרוס לי את המצב רוח.