אהבה בהסתר פרק ט"ז

רוזי עבדה מסביב לשעון כהרגלה מימים ימימה ובשעת הצהרים חשה רעב שתוקף אותה. היא שמחה מאד כי באחרונה לא היה לה בכלל תיאבון. היא התלבטה אם להזמין את ניקול שתצטרף אליה אך החליטה שהיום היה תהיה לבדה, עדיין הישיבה בחברותא וניהול שיחות חולין לא עושה לה טוב,
וקרוב לודאי שהיא צריכה את השקט.

היא לקחה לה ארוחת צהרים מלאה בתקווה שתסיים הכל. לסיים הכל היה בלתי אפשרי, אך גם מה שהיא כן אכלה הספיק לה וגרם לה להנאה, יתכן שהיא כבר בדרך הנכונה היא חייבת לנסות לשכח את קובי ורק כך תבריא מאהבה נכזבת או נכון יותר אהבה בהסתר כששני הכינויים לאותה אהבה זורקים את המאוהבת לסבל וסערת רוחות.

בסיימה את הארוחה ירדה למחלקה ושם המתין לה, לא פחות ולא יותר קובי כשהוא מלווה בילדה קטנה. רוזי התקרבה אליהם והיתה המומה על הביקור. היי קובי מה הביאך הלום? רציתי שתכירי את בתי רותם וכן רציתי להחזיר את הבגדים למחסן וכמובן לשלם לך את החוב שאני חב לך. שלושתם עמדו ליד הטלפון הציבורי ורוזי התיישבה מיד על הספסל שהיה שם. היא התייחסה לילדה היפהפייה : "מה שלומך רותם המתוקה"? הילדה התביישה והסתתרה ליד אביה.

"רותם אמר לה אביה: זו האחות הרחמנייה שסיפרתי לך עליה את זוכרת כשאמרתי לך שהיא טיפלה בי כל כך יפה והנה עכשיו אנחנו באנו להודות לה". הקטנה אמרה בקול חלש: תודה שריפאת את אבא שלי" " "בקשה מתוקה,!!!! בת כמה את רותם אני בת 4 "וואו ממש ילדה גדולה"

קובי התיישב ליד רוזי ואת בתו הושיב על בירכיו. הוא ליטף את ידיה של רוזי ולחש באזנייה כי ממש התגעגע אליה. היא השיבה לו חד וחלק ," מה שהיה היה אני לא מתכוונת לשוב לסיטואציה כל כך כואבת שמוטתה אותי, גם אני חשה כלפיך רגשות עזים, וכל רגש שכזה, מפיל אותי למטה, מפיל אותי למחוזות עלומים, שהשיבה משם היא קשה ומנוכרת".

קובי קם ממקומו ואת רותם לקח בזרועותיו: אם אצלצל אלייך בעוד יום יומיים את חושבת שלא תטרקי לי את הטלפון בפנים"? "אנא אל תצלצל בבקשה אל תצלצל" אני רוצה לחזור לתפקוד מלא בלי כאבי לב מיותרים". היא לקחה מקובי את מה שהוא נתן לה ומיהרה להכנס למחלקה.

דמעות זלגו מעיניה והיא כל כך כעסה על עצמה, אם את רוצה אותו חשבה אז למה אסרת עליו לצלצל "? האם את מנסה להיות "מאמא תרזה"? ????.

היא נכנסה לחדר האמבטייה כדי לנסות להפסיק את הבכי הזה ולא להראות את חולשתה וכאבה ברבים. לאט לאט נרגעה, ניגבה את עיניה עם מים ויצאה החוצה למחלקה.

המשך יבוא