"אהבה בלתי אפשרית"-סיפורי ערסים עומרי ואדל פרק 2

פרק 2-
"…………..ואכפת לה מהתלמידים לא?!"
אמרתי בציניות,שון אמר לי בלחש "שתקי"
לא הקשבתי לו,וקמתי מהכיסא,עמדתי מחכה לתשובה "נו לא תעני לי?" הוספתי
"אולי מספיק עם הציניות והבדיחות חסרות טעם האלו אדל?שבי בבקשה" שרון אמרה לי
נועה הושיבה אותי,ואמרה לי בלחש "עזבי את זה,סתם מורה מפגרת"
ישבתי בשקט,והמורה חזרה לדבר "טוב בעוד מספר דקות נצא לטקס פתיחת שנה"
"אין לי כוח" נועה אמרה בעייפות
"שש שתקיי,באלי טקס" אמרתי לה
"חחחח כן,ספרי בדיחה יותר מצחיקה" היא ענתה בגיחוך
"חח באמת באלי" עניתי לה בחיוך תחמני
"מה קרה פתאום באלך ללכת לטקס של צבועים?" נועה שאלה
"זוכרת שאמור להיות ריקוד בטקס?" אמרתי
"נו.." מיהרה נועה לתשובה
"המנהל ה"מקסים" שלנו לא נתן הזדמנות לשום תלמידה לעלות לרקוד על הבמה,הוא ישר בחר את אלה ושיראל (שתי בנות שאנחנו לא סובלות),ולמה הוא בחר אותן?!?! כי אבא של אלה חבר שלו" עניתי לנועה
"נו אבל זה אנחנו כבר יודעות" היא אמרה ברוגע
"נכון,אבל לכולם מגיעה הזדמנות לרקוד בטקס הזה,למרות שזה טקס של צבועיים,וזה מה שאנחנו הולכות לעשות" אמרתי לה עם חיווך ענקי
היא חייכה,שון הסתכל עלינו,ואמר "שתי חולות נפש"
הסתכלנו עליו,וצחקנו
אחרי כמה דקות ירדנו לאולם,לטקס,היה את כל הנאומים המשעמיים של המנהל,של המורים,של תלמיד לשעבר,ולבסוף עלו לרקוד אלה ושיראל,קמתי מהמושב עם נועה,והלכנו למאחורי הבמה,שם לקחנו שתי מיקרופונים,שמנו דיסק עם השיר "Puedo ser" מכמעט מלאכים,ועלינו לבמה,התחלנו לשיר ולרקוד,ואלה ושיראל התעצבנו,וירדו מהבמה.

"לכל בני אדם יש משהו משותף אחד,לכולנו יש משהו שאנחנו לא רוצים לראות" -Aliados-

נ.מ עומרי
איך שהגעתי עם אביאל לבית ספר,הכניסו אותנו לאיזה טקס,היינו בקצה השני של העולם,בקושי ראו משהו,למזלנו היינו מספיק רחוקים כדי להתחיל עם כוסיות בלי שיגידו לנו מילה,
היה משעמם רצח בטקס הזה,עד שפתאום עלו שתי בנות לרקוד,ואחריהן עוד שתי בנות,שבאמצע השיר של הקודמות הן הפריעו,התקדמנו כמה שיכלנו,וראינו שתי כוסיות,יא אלהוים איזה גוף,לא ממש ראו להן את הפנים,לפחות אני לא ראיתי,אביאל ראה טוב מאוד,הוא היה בשוק
"מה יש לך אחי?סגור את הפה,שלא יכנסו זבובים" אמרתי לו בצחוק
הוא לא הקשיב לי,הוא לא היה מרוכז,וגם אני,הילדה הגמדה עם השיער השטני הפנתה אותי,אבל אביאל היה בשוק יותר מדי זמן,כאילו הוא רואה רוח רפאים
"נו מה יש לך,מגזים קצת לא?" אמרתי לו שאני כבר לא צוחק
"זאת נועה" הוא אמר
"מה?איזה נועה" שאלתי לא מבין
"נועה בן דוד" הוא ענה לי
"תנדור,חח ההיא שהייתה חבר שלה בכיתה ו'?" שאלתי בלגלוג
"סתום יטמבל" הוא ענה עצבני
"טוב ביי יגיי,אני הולך לברר מי זו החברה הכוסית שלה" עניתי שאני בוהה בה יורדת מהבמה,התקדמתי אליה,והיא בידוק ירדה במדרגות,עוד שנייה נפלה,אבל תפסתי אותה,היא בהתה בי,ואני בה,בעיינים שלה,בשפתיים שלה,לא ראיתי דבר כזה יפה בחיים שלי,איכ איזה קוקסינל יצאתי עכשיו,קרה לי משהו באותה שניה,משהו בבטן,בטח סתם כאבים מהארוחת בוקר
"מזל שתפסתי אותך,אחרת היית נופלת,והפנים היפות שלך היו מוסתרות" מכרתי לה משפט יפה,כי בנות הרי חולות על השטויות האלו,רק ככה הן מוסרות את עצמן,היא חייכה,התקרבה אלי לפנים,הייתי בטוח שהיא באה לנשק אותי,אבל היא התקרבה אלי לאוזן,ואמרה "שכח מזה,אני לא זונה"
חייכתי,ושאלתי "לשכוח ממה?"
"רואים שאתה ערס,לא צריך להיות יותר מידי חכם כדי להבין את זה,וערס כמו כל ערס רוצה רק דבר אחד" היא ענתה לי ועמדה ללכת,אך היא חזרה אחורה אלי,ואמרה "ולפעם הבאה,תמצא משפט יותר טוב,כי זה היה ממש פתטי" חייכתי,ועניתי לה "לא תהיה פעם הבאה,היסטריות זה לא הטעם שלי" יבשתי אותה ו