אהבה בסימן שאלה פרק 24

מצאתי את עצמי מביטה במראה יותר מידי פעמים, למרות שקבענו רק לגלידה מזורגגת.
יצאתי ברגל, לבשתי שמלת מיני לבנה פרחונית מגפיים חומים ותיק קטן גם הוא בצבע חום. שיערי היה רטוב מהמקלחת והריח נפלא.
הרגשתי פרפרים בבטן כשראיתי אותו, לפני שהתחלתי להילחץ ולהתנהג כמו ילדה מטומטמת חזרתי ואמרתי לעצמי שזה רק גלידה ושזה שום דבר מיוחד… כמובן שזה לא עזר כל כך, אבל אפילו המעט שזה עשה, נמחק כאילו לא היה ברגע שהבחנתי בזר צהוב של חמניות נשלף מאחורי גבו.
כפיר חיבק אותי ומסר לי את הפרחים בביישנות, "תודה" אמרתי ואז התחלנו לצעוד, לאן אני לא יודעת פשוט עקבתי אחריו.
זאת הייתה הליכה דיי ארוכה, אני לא זוכרת את מה שראינו בדרך היינו שקועים בשיחה מעניינת ביותר.
הוא היה ג'נטלמן אמיתי, הוא גרם לי להרגיש כאילו הוא רוצה לשמוע אליי ולהכיר אותי, ועניתי לו על כל השאלות שהוא שאל, אבל זה לא בהכרך אומר שהרגשתי נוח לידו, לפחות לא כמו שהרגשתי ליד בן….
באמצע ההליכה והשיחה המרתקת הרמתי את ראשי וחשתי מבולבלת.
אני: "אהמ כפיר… איפה אנחנו?" שאלתי בתוספת סימני פניקה.
כפיר: "טוב אני משאר שאני צריך כבר לספר לך, זה דיי שקוף…"
אני: "נו כפיר אבל הבטחת שלא תאנוס אותי!" (בצחוק)
כפיר: "חחחחח תרגעי פשוט יש לי תוכניות קצת שונות.."
אני: "והם??? גלידת אבו זקן..?"
כפיר: "לא טיפשונת אנחנו לא הולכי לשום גלידה.. נו פשוט תסמכי עלי!"
כפיר משך את ידי טיפסנו על הר טיפה חולי וקצת התחרטתי שבאתי עם שמלה פרחונית ומגפיים אבל איך יכולתי לנחש שאנחנו יוצאים למסע חולות….
כשהגענו לראש ההר כפיר הוביל אותי לצוק ממנו היה ניתן להשקיף על נוף מדהים, כאילו מדינה אחרת. הייתה שקיעה מדהימה וכתומה.
כפיר הכין לנו פיקניק חביב ורומנטי. הייתה מפה משובצת באדום לבן על קצה הצוק וסלסלה חשודה במיוחד
אני: "וואו כפיר!" התפלאתי, "זה מדהים!" הוספתי
כפיר הסמיק חייך והתיישב יחד איתי על המפה.
כפיר: "נו אז מה הסיפור בינך לבין בן?"
יצאה לי אנחה טעונה בשנאה
אני: "הסיפור הוא שאף פעם לא היינו חברים טובים או משהו אבל בסוף שנה שעברה התחלנו לדבר טיפה והיינו חברים ממש טובים, לא יודעת ממש התחברנו מבחינה מנטאלית. ומשם חברים… אבל זה היה ממש קצר ונגמר לא יפה.. בדיוק לפני שפגשתי אותך באותו יום שעשית ריצה נפרדנו בגלל משהו מאוד אבל מאוד מכוער שאני אפילו לא רוצה לחשוב עליו..:
כפיר: "או אה, נשמע כבד, אבל טוב לדעת"
אני: "למה זה טוב"
כפיר: "עכשיו אני יודע בוודאות שאת כולך שלי.."
"חחח" צחקנו שניינו
הוא הביט בשעון שעל ידו ואמר "עוד דקה". "מה עוד דקה?" שאלתי, את כבר תראי.
הבטתי בנוף בציפייה להפתעה ואז הוא אמר "הנא!, את רואה בדיוק ב19:02.. השמש כאילו מתחברת לקרקע בכזאת עדינות"
זה היה מקסים… "עכשיו אני מבינה למה 18:42! אתה צודק זה באמת מיוחד"
כפיר: "אני מאוד אהבתי את המקום הקודם שגרנו בו אבל היינו צריכים לעבוד בגלל העבודה של אבא, אותו היום שעברנו לפה, הייתי כולי טעון אנרגיה אז יצאתי לריצה מבלי לדעת באמת לאן אני רץ, אבל איך שהו רק דברי טובים קרו לי בריצה הזאת: גיליתי את המקום המדהים הזה ו… ופגשתי אותך" (בחיי הוא יפה) "מדהים כמה היום הזה היה טוב לך ורע בשבילי מזל שאתה הופעת" (נשיקה)