אהבה בסימן שאלה פרק 6
אני: "בן?!?!?!?", "מה אתה עושה פה?!?!"
בן היה נראה נורא, פניו היו עצובות. בחיים שלי לא ראיתי מישהו במצב הזה. עוד לפני ששאלתי בפזיזות מה קרה, עלתה השארה במוחי.
אף אחד לא שמע ממנו ימים! ועכשיו הוא מופיע על סף דלתי!??! מה זה אומר בעצם.. שאני חשובה לו, שהוא סומך עליו שאקשיב??
עצרתי לרגע את מחשבותיי האנוכיות והכרחתי את עצמי לשאול בקול מבוהל: "מה קרה?!?! אתה בסדר?!?!"
ובן לא הוציא הגה.
סרטים רצו במוחי. השתיקה שסררה שם הייתה רועשת מכל שקט אחר ששמעתי או שלא שמעתי ליתר דיוק בחיי.
ואז הוא הזדקף, הוא הביט עליי בעיניו החומות. היה לו מן ניצוץ כזה של בכי, עיניו היו מוצפות במים אבל אף דמעה לא זלגה….
ואז הוא אמר: "אני לא יודע אם שמת לב…. אבל נעדרתי מבית הספר לזמן מה…"
רציתי לצעוק "ברור ששמתי לב! אתה לא יודע איך נבהלתי, חשבתי עליך כל הזמן הזה! איפה הייתה?!?!" אבל כמובן שלא עשיתי את זה. פשוט לא אמרתי כלום, חיכיתי שימשיך.
בן: "לפני כמה ימים אני…. עברתי משהו…. אני לא יכול לספר לך עליו עדיין, אבל בבוא הזמן כשיתאפשר לי, את תהיה הראשונה לדעת!"
בן: "החיים כבר לא יראו אותו הדבר….. ואני רק רוצה להיות אחרי השוק הזה! אני לא יכול יותר!"
ואז ירדה הדמעה הראשונה, ואחרי באו עוד ועוד….
בן התקפל..
אני הייתי על סף דמעות בעצמי, הרגשתי כאילו אני עומדת להתפרץ אבל הייתי צריכה להישאר חזקה ולעצור את הדמעות, הייתי צריכה להיות חזקה בשבילו.
המשך יבוא…..
תגובות (0)