אהבה בסימן שאלה פרק 7
ישבנו שעות על המדרגות…. ביליתי את רוב זמני בלנסות להרגיע אותו, אך זה היה מאוד קשה לאור העובדה שאני לא יודעת מה מפריעה לו.
השכבתי את ראשו על ברכי ולטיפתי את תלתליו בעדינות, לבסוף הוא נרגע ונרדם עלי.
הוא היה נראה שלוו כל כך, אפילו כשהוא ישן הוא היה כל כך מושלם.
הרגשתי כל כך מאוהבת בו, ראיתי אותו כל כך פגיע כל כך טהור, הרגשתי חיבור מטורף!
נרדמנו שנינו.
בבוקר למחרת הוא התעורר ראשון ואז הוא העיר אותי זה היה ממש מביך!
אפילו לא היה לי זמן לשטוף שנים ולצחצח שיניים. הרגשתי מגעילה אבל הוא אמר לי:
"איזה יפה את על הבוקר" וחייך. אז נרגעתי.
התרוממנו מהמדרגות המסריחות האלה ויצאנו מהבניין. בן חיבק אותי חזק ולחש באוזניי:
"אני מצטער שנפלתי עליך ככה, אני לא… לא התכוונתי להרוס לך את היום"
הגבתי מהר: "מה פתאום!, אני שמחה ששיתפת אותי."
החזקתי את ידיו הסתכלתי בעיניו ואמרתי לו: "אני לא רוצה שתתבייש לספר לי שום דבר, אתה יכול לסמוך עלי, מה שתרצה מתי שתרצה אני כאן בשבילך!"
הוא חיבק אותי חזק ואמר: "מזל שיש לי אותך"
ואז הוא נישק אותי…
זה היה כל כך מרגש! סוף סוף זה קרה! כמה דמיינתי את הרגע הזה והתפללתי שיקרה.
זה היה עדין ורומנטי, הייתי מאופקת ואבל בתוך תוכי פשוט צרחתי משמחה וראיתי זיקוקים!
נפרדנו בנשיקה נוספת והוא המשיך לביתו.
עליתי במדרגות הביתה מאושרת. הייתי שלווה אבל חיפשתי פרצה. רציתי לספר לכולם אבל לא ידעתי אם זאת הייתה התחלה של משהו נפלא או סתם רגע מקרי שקרה בלהט הרגע.
פתחתי את הדלת ומצאתי את שני הורי ליד החלון המשקיף על יציאת הבניין, בדיוק על המקום בו אני ובן התנשקנו זה היה כל כך מביך.
הם הסתובבו אליי כששמעו את טריקת הדלת במבטים המומים.
תגובות (0)