אהבה בסימן שאלה פרק 8

הייתי כל כך נבוכה! לא ידעתי מה לעשות אף אחד לא זז, קיוויתי שזה לא קרה. נעמדנו נבוכים מספר דקות ואף אחד לא הוציא הגה.
אבא משפיל מבט ושובר את השתיקה : "אהם אהם"
הלכתי הליכה מהירה לחדרי, אבא ואמא המשיכו לסלון.
טרקתי את הדלת מאחורי וצללתי את תוך הכרית שלי. החלתי לצעוק לתוכה ולבעוט ברגליים לכל עבר.
אני: "אלוהים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! זה לא קרה! זה לא קרה! זה לא קרה! זה לא קרה!"
אני לא מאמינה שחלקתי את הרגע האינטימי הזה עם ההורים שלי! זה כל כך דוחה!
לא האמנתי שלפני 10 דקות הייתי בטוחה שלה הרגע הכי מרגש בחיים שלי הרגשתי כאילו הכל לבן מסביב ורק אני והוא מתנשקים במרכז העניינים, והמצלמה מסתובבת סביבנו ומתעדת את נשיקתנו.
(מחשבה מהירה: הלוואי שהיה לי את הסרט הזה)
ועכשיו זה הפך להיות הרגע שאמא ואבא ראו אותי מתמזמזת עם מישהו מחוץ לבניין.
אני מקווה שזה היה מחזה יפה לפחות, ולא סתם רגע מגעיל של בני נוער.
לא הצלחתי להתנתק מהמחשבה הזו עד שעות הלילה המאוחרות פחדתי לצאת מהחדר, לא אכלתי כל היום פחדתי לראות אותם ידעתי שהם ירצו לדבר על זה ולעשות לי את שיחת "המין הבטוח".
התמונה שלהם משקיפים עלי ומחליפים מבטים מהירים אחד על השני ואז עלי ואז שוב אחד על השני הכניסו אותי לסטרס מטורף.
הייתי צריכה משהו שיעסיק אותי לא יכולתי לתת לזה להעסיק אותי יותר.
היו לי שתי אפשרויות בראש:
-הראשונה: להתקשר לבן ולשאול אותו אם הוא רוצה להיפגש איפה שהוא, רציתי לעשות שיחת הבהרה לא ידעתי איפה אנחנו עומדים. אם סתם הייתי "סטוץ" בשבילו כי היה לו רגע קשה, אם גם לו יש רגשות כלפי והאם זה רציני ואנחנו עומדים לנהל עכשיו מערכת יחסים רצינית.
-השנייה: להתקשר לסיגל ולספר לה הכל! זאת תהיה הפעם הראשונה שאני ישתף מישהו ברגשות שלי וביחסים שלי עם בן, מומלץ שזו תהיה חברתי הטובה.
ואז נשמע צלצול בטלפון….