אהבה בקול רם – פרקים 10 + 9

אהבה בקול רם
פרק 9 – היכרות עם החברים

"ממש לא!" אמרתי כשראיתי את אמילי יוצאת מהתא עם השמלה הלבנה שהיא בחרה.
"השמלה הזאת לזקנות" אמרתי והבטתי בה בעיניים גדולות דרך המראה.
"אבל-" פתחה
"אין שום אבל. את רוצה להיות יפה במועדון?" שאלתי ואמילי הביטה בי.
"כן אבל-" פתחה ואני קטעתי אותה.
"שוב, אין שום אבל. עכשיו את הולכת למדוד את השמלה שאני בחרתי. שלוםםם" אמרתי ודחפתי אותה לתוך התא תוך כדי שהיא צוחקת.
עבר בערך חודש מאז שאוסטין ואמילי ביחד. החלטתי שאני צריכה לשחרר ממנו ופשוט לעבור הלאה. אבל אני עדיין אוהבת אותו…
"וואו" מלמלתי בעיניים גדולות כשראיתי את אמילי יוצאת מהתא.
"היא מהממת" מלמלתי וסידרתי את השמלה על אמילי.
"נו כמה זמן אפשר לחכות לכן?!" שאלה זואי כשנכנסה לחנות.
לרגע היא עצרה והביטה באמילי.
"וואו" אמרה ואני חייכתי.
"אין פלא למה כל הבנים מקרקרים סביבך" אמרה זואי ואני צחקתי.
"למה?" שאלה אמילי והביטה בה בעיניים מכווצות.
"בגלל שאשלי בוחרת לך את הבגדים" אמרה זואי ואני פתחתי את עיניי וצחקתי בחוזקה.
"תודה, תודה" אמרתי והבטתי שוב באמילי.
"וואו" אמרה המוכרת כשעברה ליד אמילי.
עוד מישהו אומר וואו אני אתפוצץ ואקח את השמלה לעצמי.
"וואו- איזו שמלה" אמרה זואי כשראתה שמלה אחת על קולב.
"אווווווו" צרחתי ודחפתי חזרה את אמילי לתא.
"את משאילה לי את השמלה כשאצטרך" אמרתי לאמילי וכולן צחקו.

***

"שלום" אמרתי כשהגעתי לשולחן הקבוע שלנו בבית הספר בארוחת הבוקר.
"וואו מה קרה לך?!" שאלה אמילי כשראתה שאני לא במיטבי וכל העיניים הופנו אליי.
בשולחן ישבו זואי, אמילי, אוסטין ועוד כמה בנים שלא הכרתי. כנראה חברים של אוסטין.
"תנסי את לשבת שלוש שעות וללמוד פיזיקה" אמרתי והתיישבתי כשראשי נשען בין ידיי על השולחן.
"וואו – גם ביולוגיה וגם פיזיקה?" שאל אוסטין ואני הבטתי בו. הוא כל כך יפה.
"נכון – חננה" אמרתי וכולם צחקו ואוסטין הביט בי במבט מוזר. אני מודעת לזה שאני חננה.
"אז… יש היום משהו?" שאלה אמילי והכניסה לפיה חתיכת צ'יפס.
"לא חושב" אמר אחד החברים של אוסטין.
"אכפת לך להכיר לי את החברים שלך?" שאלתי את אוסטין. והבנים צחקו.
"נעים מאוד, טיילר" אמר נער בלונדיני עם עיניים כחולות. הוא נראה טוב.
"זאק" אמר הנער השני עם השיער החום והעיניים החומות.
תמיד חשבתי שאין חתיכים בבית הספר הזה, כנראה שטעיתי.
"נעים מאוד, אשלי" השבתי והם חייכו.
"מה זאת ההיכרות הזאת?!" אמרה זואי וצחקנו.
"תשתקי" אמרתי והעפתי עלייה חתיכת צ'יפס.
"ילד מעצבנת" מלמלה וצחקתי.
לפתע נשמע צלצול מה שגרם לי לגלגל את עיניי.
"מה יש עכשיו?" שאל אוסטין ואני הבטתי בו.
"שעתיים ביולוגיה" אמרתי ואוסטין הביט בי בעיניים גדולות.
"רק לא זה" אמר באנחה והביט לתקרה.
"שתקו – שעתיים מתמטיקה" אמרו זואי וזאק.
"שתקו – שעתיים היסטוריה" אמרו טיילר ואמילי.
"טוב, אתם ניצחתם" אמרתי אני ואוסטין וצחקנו ביחד.
"ביי" אמרנו כולם וכל אחד התפצל לכיתה שלו.

***

"אז.." אמר אוסטין בדרך לכיתה.
"אז..?" שאלתי.
"פיזיקה?!" אמר ואני הבטתי בו.
"יש בעיות?" שאלתי והוא הביט בי.
"לא, אבל איך יש לך כוח?" שאל ואני צחקתי.
"אותו הכוח שיש לך לכל דבר" אמרתי והוא חייך חיוך ביישני. אני אוהבת את החיוך הזה.
"איך אתה יכול בכלל להסתובב איתי ככה" אמרתי והוא הביט בי מבולבל.
"מה זאת אומרת?" שאל ואני השפלתי את מבטי לרצפה.
"זאת אומרת – תראה איך כולם מסתכלים עליי ועלייך כשאנחנו מדברים או הולכים" אמרתי והרגשתי את המבטים של כולם ועוד כמה מבטים של בנות.
"נראה לך שאכפת לי מהם? חוץ מזה, אני מכיר אותך. זה לא שאני עכשיו הולך עם נערה מהחלל" אמר ואני צחקתי.
"זה לא אותו הדבר.." מלמלתי והוא עצר מה שגרם גם לי לעצור.
"עדיף לי ללכת עם חנונית יפה מאשר ללכת עם אחת שתמרח עליי" אמר ואני הרמתי את מבטי אליי.
"חנונית יפה?" שאלתי בעיניים גדולות.
"כן, חנונית יפה" אמר ואני חייכתי חיוך רך.
"זהר במילים שלך" אמרתי והנפתי מולו אצבע.
"אני נזהר" אמר כשהוא הולך מאחוריי ותופס בידי שוב.
"לא אתה לא" אמרתי והוא חייך. "בוא, אנחנו מאחרים" אמרתי ונכנסנו לכיתה שלנו.

אהבה בקול רם
פרק 10 – שיעור ביולוגיה.

"פתחו ספר בעמוד 65" אמר המורה.
אני ואוסטין נכנסנו לכיתה באיחור מה שגרם לכל המבטים של הבנות, ולא רק שלהן להסתכל עלינו במבט של: מה אתה עושה עם החנונית הזאת?!.
התיישבנו באותו שולחן ביחד.
לאחר עשר דקות של קריאה עם המורה שמעתי את אוסטין צוחק לפתע.
"מה יש לך?" שאלתי וחייכתי.
"תסתכלי עליו" אמר והצביע על אחד מהבנים.
הבן הזה הוא מכור ללימודים. אין מבחן אחד שהוא לא עובר בלי לקבל מאה. או אפילו בגרות.
"מה הוא עושה?" שאלתי בעיניים גדולות את אוסטין כשראיתי את המהירות וההתלהבות שהוא כותב במחברתו.
"הוא כותבת כל מילה שהמורה מוציא" ואני צחקתי בחוזקה.
"שקט שם מאחורה" אמר המורה ואני עצרתי את צחוקי.
והנה כל המבטים.
גלגלתי את עיניי ואוסטין נשען אחורה על הכיסא.
"פליז תעתיקי לי" אמר ואני הסתכלתי עליו.
"כמו מה אני נראית לך?" שאלתי והוא צחק.
"טוב טוב" אמר והתחלנו להעתיק מהלוח ביחד תוך כדי שאנחנו צוחקים על ילדים מוזרים מהכיתה.

***

לאחר שעתיים שלמות ומאיישות של ביולוגיה הצלצול צילצל.
כולם אספו את חפציהם במהירות ויצאו מהכיתה.
רק אני ואוסטין נשארנו בכיתה.
"היית אכזרי כל כך בפעם שעברה" אמרתי והוא חייך חיוך לצד.

-פלאשבק-
כשהגעתי לכיתה ראיתי שהגעתי מוקדם מדיי וילד אחד בלבד היה בכיתה. וכמובן אם המזל הרע שיש לי זה היה אוסטין. המבטים שלנו הצטלבו ומיד הורדתי את עיניי ממנו. נשמתי עמוק בשקט ושמתי את התיק שלי על הרצפה.
כשהסתובבתי קפצתי אחורה כשראיתי את דמותו של אוסטין קרובה אליי יותר מדיי.
"מה אתה רוצה?" שאלתי בשקט כשמרחק של אצבע בינינו ואני מתרחקת עד שאני מרגישה שולחן מאחוריי.
"זוכרת את אתמול?" שאל והתקרב אליי עוד יותר שכבר הרגשתי את גופו על שלי.
מה הוא רוצה ממני לעזאזל?! הוא לא עם אמילי?!.
"זוכרת" עניתי בקול רועד.
לפתע הרגשתי את אצבעותיו מחליקות על ידיי מה שגרם לי לצמרמורת נעימה בגופי.
"ובכן, אני לא נרדמתי אתמול" אמר וחייך אליי כשהוא מתקרב עוד יותר ומצחו נפגש במצחי.
לעזאזל, רק לא זה.
"באמת?" שאלתי ולא זזתי ממקומי. אני יודעת לאן הוא חותר.
"כן" אמר ובא לקרב את פניו עוד יותר לשלי אך הזזתי את ראשי לכיוון צווארו והתקרבתי לאוזנו כשאני מחזיקה בחזה שלו; גורמת לו להרגיש בדיוק כמו שאני מרגישה עכשיו.
"רק שתדע, שעליי זה לא עובד. לך לאמילי, שמעתי שהיה לכם לילה מדהים אתמול" לחשתי לאוזנו כמעט בתשוקה.
כששמע את דבריי, הוא התרחק ממני והביט בעיניי.
"תעשה לי טובה, אם אתה באמת רוצה 'להשיג אותי' אתה יכול להוריד את המסיכות שלך" אמרתי כשאני מאוד קרובה אליו. הוא הביט בי לכמה שניות ולבסוף דחפתי אותו חלש ויצאתי מהכיתה.
-סוף פלאשבק-

"כן.. הייתי נוראי באותה התקופה" אמר ואני סגרתי את התיק כשסיימתי להכניס את כל הציוד.
"אפשר לשאול אותך שאלה?" שאלתי והוא הנהן.
"למה היית כזה?" שאלתי נזהרת במילים שלי. הוא משך את שערו החום בהיר אחורה ועצם את עיניו הירוקות.
"כי.. אהבתי את זה באותה התקופה" אמר ואני התיישבתי על השולחן.
"עבר רק חודש" אמרתי.
"נכון. אבל אני יכול לעזוב את זה מתי שאני רוצה" אמר ואני חייכתי.
כנראה שהוא עזב את זה מאז שהוא עם זואי כי הוא מכבד אותה.
"תגיד.. אתה היית בעניין של.." רציתי לשאול אך מיד עצרתי.
"סטוצים?" השלים אותי בלי בעיה. הנהנתי בשקט.
"כן.. אבל לא הגזמתי" אמר ואני הבנתי בדיוק את מה שניסה להגיד.
"חוץ מזה, אני חייבת לך סליחה. על זה שהייתי כל כך זבל" אמר והתקדם אליי.
"זה בסדר" אמרתי ושמתי את ידי על כתפו.
"יש לך עיניים ירוקות?!" שאל בשוק ואני פתחתי את עיניי.
"טוב ששמת לב.." אמרתי וצחקת בשקט.
"תאומה שלי" אמר ואני נתתי לו מכה בחזה בחיוך.
"בוא" אמרתי וקמתי מהשולחן ועקפתי אותו. רציתי ללכת לכולם.
"חכי שניה – עשית את המבחן בביולוגיה?" שאל ושמתי את תיקי על גבי.
"כן, למה?" שאלתי.
"יופי, יש לך תשובות?! פליזז" אמר ועשה פרצוף של ילד קטן שלקחו לו את השוקולד.
צחקתי.
"כן, אבל לא תקבל" אמרתי ונעמדתי עם ידיי שלובות.
"למההה" אמר כמעט בבכי והרים אותי מהרגליים מה שגרם לי לפגוש את גבו כשראשי לכיוון הרצפה.
"היי אוסטין אני אפול" אמרתי תוך כדי שאנחנו צוחקים. נתתי לו מכות בגבו עם אגרופיי אך זה לא הזיז לו.
"את יודעת שזה לא מזיז לי?" שאל ואני צחקתי.
"שחרר אותי" אמרתי בפחד כשהתיק נפל מידיי.
הוא צחק בחוזקה "לא עד שתתני לי את התשובות" אמר והקפיץ אותי מה שגרם לפחד להשתלט עליי.
"טוב טוב" אמרתי והוא הוריד אותי בזהירות.
"התאמנת?" שאלתי לפני שהוצאתי את התשובות מהתיק.
"לא, בגלל זה אני מבקש" אמר והוא צחק.
הנדתי את ראשי לשלילה, זה לא לא בסדר.
הוצאתי את התשובות ובאתי להושיט לו אותם.
לפני שהוא נגע בדף, החזרתי את הדף לצד גופי ואוסטין פתח את עיניו.
"זהר ממני – אם יתפסו אותך, זאת אך ורק אשמתך. למרות שאני ממש נגד לתת לך את התשובות" אמרתי והוא התקרב אליי עד שהרגשתי את גופו עליי.
"מבטיח לך שזאת תהיה אך ורק אשמתי" אמר כשהוא לוחש לאוזני ומחליק את אצבעותיו על אורך ידי עד שהגיע לכפות ידיי.
זה כל כך הזכיר לי את הפעם שעברה. אבל הפעם זה הרגיש טוב.
הוא לקח את הדף מידי בשקט והרגשתי את נשימותיו על צווארי מה שגרם לי להיטרף.
הוא התיישר והביט בעיניי.
"תודה" אמר והסתובב.
"היי- חכה לי" אמרתי כשלקחתי את התיק ורצתי לעברו.