אהבה היא לא כמו באגדות.. פרק 10 בבקשה תגיבו, השקעתי.

בוקר קם, במיטה הנוחה והלבנה. ישנתי במיטה לבנה עם שתי מזרנים, שתי כריות והיא זוגית.
רק בשבילי! אף פעם לא היה לי נוח כל כך.
קמתי וראיתי שהשעה 8:45, (יום שבת.) הלכתי אל כיוון המטבח השחור, בו ראיתי את מירה ואת אימי אוכלים.
"מה.. מה אתם עושים?" מלמלתי.
כשהייתי קרובה יותר, ראיתי את כול האוכל שאף פעם לא יכולתי לאכול.
עוגה מצופה בשוקולד, טוסט עם פסים כאלה(אני אוהבת את הפסים) בגבינה, עוגת וניל, סלט, מעדן, קורנפלקס הכי טעים שאפשר לדמיין. הכול ביחד.
"איך בישלת את כל זה?" שאלתי את אימי ובאותו הזמן ישבתי בכיסא הלבן והמרופד.
"ידעתי כבר בילדותי.." היא אמרה בצניעות ונגסה בעוגה.
"אבל עוגה? כל כך מהר?" שאלתי מופתעת.
"כן. זה מתכון קליל כזה."
"כן, בטח. אני עומדת לאכול הכול!" אמרתי והסתכלתי על כול האוכל. מירה גיחכה בקצת.
"אז.. איך הבית?" מירה שאלה בסקרנות. כאילו פעם ראשונה אני פה.
"דבר ראשון, הייתי בבית שלך מיליון פעמיים, לפחות. אבל, המיטה, המיטה היא הדבר הכי נוח בעולם!"
"חחח אני יודעת, אבי הזמין לך ולאימיך מיטה בדיוק אתמול. זה היה אמור להגיע עוד שבוע, אבל הוא אמר שהוא ייתן טיפ של 200 ש"ח, אם זה יהיה מחר. לא היה לו זמן אחר לקבל, או לארח אותכם."
"דרך אגב, שכחתי לשאול כל השנים האלה, במה אבא שלך עובד?"
"הוא דבר ראשון, זכה בלוטו 20 מיליון שקל, עכשיו הוא לומד להיות מהנדס ובאותו זמן עובד בהיי- טייק(נו, המפעל של המחשבים.)"
"איך אפשר לעבוד בהיי- טייק בלי תואר של מהנדס?"
"יש כמה עבודות שונות."
"ואימא שלך?" המשכתי לשאול. היא השתתקה לשנייה.
"היא אף פעם לא עבדה. אני חושבת שהיא פשוט ניצלה את אבא שלי." היא אמרה בדיכאון.
"אבל.." עמדתי להגיד לה משהו, אבל הבנתי שזה לא מתאים שאימי תשמע, אז באתי אליה ולחשתי:
"אמרת ששני ההורים שלך הם רעים."
"אז זהו, שלא. אתמול אבא שלי עשה איתי חצי יום כיף, בגלל שאתם באתם אחר כך," עצרתי אותה:
"וזה לא כיף?" צחקקתי.
"ברור שזה כיף, אבל יום כיף עם אבא זה בילויים בלונה פארק, בקולנוע ועוד.."
"הספקתם לעשות הכול?"
"לא. אבל הספקנו ללכת לים.. אבא שלי הוא אבא מדהים ועד עכשיו לא קלטתי את זה."
"ואיפה הוא עכשיו? הוא עובד בימי שבת?"
"כן, לצערי, כל הכסף של הלוטו שהוא זכה, בוזבז בגלל אימי ובגלל המסים שהוא לא שילם בגלל.." היא השתתקה, הסתכלה לרגע על אימא שלי, שכנראה אפילו לא הקשיבה, רק אכלה כל הזמן. "בגלל שהוא היה עני. בדיוק כמו אימא שלך."
"ואני." לחשתי.
"טוב, כן, סתם פרטים לא חושבים עכשיו. אבל הטוב הוא, שיש עתיד ואת תהיי איתי!" מירה חייכה חיוך גדול עם השיניים הלבנות המושלמות שלה.
"כן!" אמרתי והתחבקנו.
לאחר מכן, אכלתי בעונג רב את הכול וניגשתי לחדרה של מירה, לשחק במחשב הנייד שלה, (היא הרשתה לי, לא היה לי מחשב בבית, אז זה היה כל כך מגניב!) כשהיא מצחצחת, מתלבשת ומסתרקת.
פתאום, מישהו שלח למירה הודעה בפייסבוק. ובטעות לגמרי הסתכלתי עלייה. אבל כבר הייתי יותר מדי סקרנית, אז ראיתי את ההודעה.
"היי, מירה, את זוכרת שאני בא אלייך בצהריים, נכון? בא לי לראות את האימא החדשה שלך ואת אחותך החורגת!" מעידו.
לאחר ששמעתי את צעדיה של מירה אל החדר, מיד יצאתי מהפייסבוק ועשיתי את עצמי משחקת במשחקים שלה.
"אז.. איך המשחקים?" היא שאלה בתמימות וישבה לידי.
"סבבה." לחשתי. באכזבה, שהסתכלתי על משהו שלא היה בשבילי בכלל. איזה מזל שזה לא היה סוד כזה..
"אני יכולה להיכנס רגע לפייסבוק? אני פשוט מחכה להודעה.." היא הושיטה את ידיה למחשב אבל עצרתי אותה במהרה. היא הסתכלה עליי במוזרות.
"חח, מהופנטת?"
"בטעות יצאתי לך מהפייסבוק, עשיתי את האיקס הזה בצד. "
"אהה. לא נורא, אכנס שוב. רק תצאי מהמשחק שלך."
"אוקי." לחשתי, בלית ברירה.
יצאתי מהמשחק, מירה ראתה את ההודעה, קרנה מאושר ושיתפה אותי על מה שהיא ספרה לו.
"רק, חבל שאני לא יכולה בצהריים, אני הולכת לשיעור פרטי אנגלית.." היא אמרה באכזבה.
"טוב לא נורא, אתקשר אליו." היא הוסיפה לאחר מכן.
"אוי הפלאפון שלו מכובה?" היא אמרה לאחר שהתקשרה אליו והיה לו תא קולי.
"טוב, אשלח לו הודעה בפייסבוק, בתקווה שיענה." הוסיפה שוב.
היא הקלידה במהירות שהיא לא יכולה ושלא יבוא.
לאחר מכן, נתנה את המחשב לרשותי ויצאה לשיעור הפרטי באנגלית, השעה הייתה 12:30.
למרות שהיה אסור לי, הסתכלתי בפייסבוק (היא אף פעם לא מתנתקת.) אם עידו החזיר לה תשובה. כי זה מביך שהוא יבוא ומירה לא תהייה פה. עדיין היה לו תא קולי בטלפון, אחרי שחיפשתי את המספר שלו בכל החדר של מירה, שהתהפך בבלגן, בסופו של דבר.
בלית ברירה, חיכיתי לעידו, שיבוא, שאגיד לו שמירה לא בבית. מקווה שלא יתאכזב.
חיכיתי בחדר, לא יכולתי לצאת מהבית, מירה לקחה את המפתח. (אבא של מירה עדיין לא שכפל את המפתחות.) אבל כנראה שלעידו היה מפתח, כי הוא פתח בלי בעיות.
השעה הייתה 14:30, כבר היה נמאס לי לחכות לו ונרדמתי בטעות על מיטתה של מירה.
עטופה בשמיכה הייתי, (התאהבתי בשמיכה של מירה.) וכנראה, שאימי כיבתה את האור, לאחר שראתה שנרדמתי.
פתאום שמעתי צעדים, התעוררתי במיידי, ידעתי שאימי יחפה ולא מסוגלת להשמיע רעשים של נעל.
אך, לא מצאתי את מתג האור, שידליק את האור. הדלת הייתה סגורה. פתאום מישהו פתח אותה,
אור לא נכנס, גם הסלון היה מכובה, אימי הייתה בחדרה.
"משחקת משחקים, הא מירה?" הוא צחקק.
רציתי לפלוט משהו, אבל לא יצאו לי המילים מהפה.
פתאום הרגשתי מישהו נוגע בי.
"מצאתי אותך מירה.." הוא לחש.
פתאום, שפתיינו נפגשו.
—————-
להלהלהלהלה. ממש מצטערת על העיכוב, יצאתי לבריכה, לדודים.. לא היה לי ממש זמן. מקווה שאהבתם,ובבקשה תגיבו.