אהבה היא לא כמו באגדות.. פרק 8 בבקשה תגיבו, השקעתי.

חיכיתי, חיכיתי. הסתכלתי על איך היא שוטפת את פנייה, איך היא מחייכת בגלל ההודעה. הרגשתי שזה יהיה משמח. היא חזרה. היא ישבה בספה, הסתכלה עליי ובמעט החיוך שלה ירד.
"לפני החדשות הטובות.. יש חדשות רעות. שקשורות ביחד." היא אמרה ולאחר מכן הוסיפה: "בעצם, חדשות רעות זה לא ממש חדשות, זה קרה ממזמן, אבל זה קשור."
"כן, אימא. נו אני לא עומדת בזה."אמרתי בקוצר רוח.
"טוב." היא נשמה עמוק. "אבא." היא אמרה במילה אחת, שהורידה לי את החיוך. "אלה החדשות הרעות. לא סיפרתי לך עד עכשיו, כי זה לא היה קשור לשום דבר. אבל עכשיו, זה הזמן לספר. הוא היה בן הזוג שלי המון זמן, אבל קרה משהו שניפץ את כל הקשר. הוא שתה המון אלכוהול בזמן מסיבה ואז.." דמעות נראו על לחייה של אימי. "היינו בגיל 19. זאת הייתה מסיבת יום הולדת שלו. הוא שתה המון יין ולאחר מכן.. הוא השתגע. המוח יצא לו מהראש. לא היה לו שכל בו זמנית והוא.." קולה הצרוד גרם לה כמעט להפסיק לדבר.
"הוא אנס אותי." היא אמרה בלחש.
נשברתי. אף פעם לא ציפיתי לזה שזה מה שקרה לאימי. בגלל הטראומה הזאת, היא לא עבדה כל כך הרבה זמן? בגלל זה אנחנו בבית הסדוק הזה עכשיו? אני מבינה אותה כל כך. אבל מה זה קשור? למה עכשיו? למה לא קודם? המון שאלות התפוצצו לי בראש. דמעות לא הפסיקו לרדת מעיניי.
"אני.. מצטערת." היא לחשה.
"אין לך על מה. זאת לא אשמתך." לחשתי חזרה.
"ואז את נולדת. כמובן שהרחקתי את אביך מחיי, לא רציתי אייתו שום קשר."
"רגע." עצרתי אותה. "הוא לא חזר , נכון?" אמרתי בבהלה.
"לא, כמובן שלא. גם עכשיו אני בחיים לא אסלח לו. אבל הנה החדשות הטובות.." היא ניסתה לשפר את קולה ולהרים את חיוכה. "התאהבתי במישהו. מישהו טוב, מישהו מלאך. היה לנו רומן המון זמן, אבל לא ידעתי איך לספר לך."
"באמת?" לא ידעתי אם לשמוח או להיות עצובה בגלל העובדה הקודמת.
"אבל, גיליתי שהייתה לו מישהי. מישהי שהוא התחתן אייתה. בטעות לגמרי. הכול היה סיבוך גדול ואיך שהוא, נולדה להם בת. "
"אימא אי אפשר להוליד בטעות." לא האמנתי למה ששמעתי.
"גם אני לא האמנתי בהתחלה. אבל אחר כך, הוא סיפר לי דברים.. שלא כדאי שתדעי. זה לא מתאים עכשיו."
"אוקי.." לא הבנתי והיה לי פרצוף עקום.
"אז, הוא התגרש ממנה. אחרי ריבים בלתי פוסקים, היא לא רצתה להתגרש ממנו, בגלל הכסף הרב שהיה לו. רק בגלל זה היא התחתנה אייתו."
"וואו." נדהמתי.
"אז, הוא הציע לי נישואים." אימי חייכה חיוך גדול, שנראה לי שנזכרה איך שהוא הציע לה את זה."אנחנו עומדים לעבור לביתו. רק שיש להם ילדה, בת גילך."
"באמת?" שאלתי, מופתעת.
"כן. אבל אני בטוחה שתסתדרו. זה גם בשבילה חדש. אני אף פעם לא ראיתי אותה."
"אני לא מאמינה.. אנחנו הולכים להיות עשירים, עם אבא?!" חייכתי חיוך גדול.
"כן!" אימי אמרה בשמחה גדולה.
"אני לא מאמינה.." דמעות של שמחה ירדו מעיניי. סוף סוף נהיה בבית כמו שצריך, יהיה לי אבא. יהיה לי אחות. אחות חורגת, אבל זה לא משנה.
"תארגני את הכול!" אימי אמרה ודחפה אותי לחדר, שם הייתה לי מזוודה גדולה, ריקה. מאיפה היא הגיעה, בטח מהבן זוג של אימי.
ארגנתי, האמת שהיה לי עוד המון מקום במזוודה, אבל לא ידעתי מה לעשות אייתו.
זה היה הרגע המאושר ביותר בחיי. כבר שכחתי מהבשורה הרעה של אימי, על אבי המגעיל והמטומטם. (סליחה על הביטוי.)
אני מקווה שהכול יהיה בסדר, הנה אנחנו עכשיו יוצאים מהבית, עם מזוודות גדולות בידנו.
———-
אהבתם? אני בטוח שאתם כבר מתחילים לדמיין את ההמשך ;)