אהבה היא לא כמו באגדות.. פרק 9 בבקשה תגיבו השקעתי

הייתי מלאת תקווה, הייתי ממש שמחה, רציתי לצפות כל כך למשהו טוב. שיקרו דברים טובים.
אבל לאט, לאט הציפייה הזאת הידרדרה. בהתחלה, נכנסו לרחוב העשירים, בו מירה מתגוררת.
מירה לא הייתה הבעיה, הבעיה הייתה שרוב האנשים ברחוב הם מפונקים ומגעילים.
התפללתי שאני לא אפגוש איזה מישהו מגעיל ומפונק.
המשכנו בדרך. עברתי בין אנשים, שהסתכלו עליי כאילו אני מפלצת לא מהעולם הזה. כאילו אני מוזרה.
הם המוזרים פה! הם אלה שמתנהגים מגעיל לכל מי ששונה מהם! הם יראו, אני עוד אשלוט עליהם ואני אהיה זה שיצחק.
הראיתי לשון למי שצחק עליי והמשכתי בדרכי. וסיננתי בדרך:
"איכס, מגעילים. "
אימי אמרה לי להפסיק עם זה ורק להתעלם. למרות שלא רציתי, הסכמתי. הרי, בזכותה אנחנו סוף סוף במקום כמו שצריך.
הגענו לרחוב המבלים, ששם מירה גרה. אמרתי לעצמי שאין סיכוי שאני אגור עם מירה באותו בית. כאילו, לא יכול להיות שזה יקרה.
עברנו ליד הבית של מירה, בית 96 ואז עצרנו.
עשיתי פרצוף עקום, כאילו לא הבנתי איפה הבית שלנו ולמה אנחנו עוצרים. ואימי חייכה חיוך כזה, שמרמז לך משהו. הצבעתי על הבית של מירה.
"זה לא הבית שאליו אנחנו הולכים, נכון?"
אימי הנהנה עם ראשה בשמחה. כאילו היא מצפה שאקפוץ עכשיו מאושר. לא. פשוט לא. אחרי שרבתי אייתה אני צריכה לסלוח לה כי אנחנו גרים באותו בית? עכשיו היא תשנא אותי על זה שגרמתי לזה שההורים שלה התגרשו. אה, כן, היא בטח תתנשק לי מול הפנים עם עידו.
"לא, אימא, למה?"
"את לא מבינה שזה משמח? את הולכת לגור עם החברה הכי טובה שלך!" החיוך שלה ירד וירד.
"אבל.. היא תשנא אותי, גרמתי לזה שההורים שלה יריבו."
"היא לאט לאט תבין שזאת לא אשמתך." היא טיפחה בגבי והוסיפה: "וחוץ מזה, היא תשנא אותי. הרי אני ניהלתי רומן בין אביה לביני." היא חייכה חיוך כזה, שלא אכפת לה מהעובדה הזאת. נראה לי, שככה היא ניסתה לעודד אותי. כן כאילו שזה ממש מעודד שהחברה הכי טובה שלך שונאת את אימא שלך. ואתם חיים באותו בית. וחוץ מזה, איזה צדדים אגלה אצלה? אם אתה גר אצל מישהו, אתה יודע את כל סודותיו. (טוב, לא ידעתי את הקטע עם אימא ואבא של מירה, למרות שאימא שלי גרה איתי. אבל זה לא משנה.)
"טוב.." כבר אבדה לי כל הציפייה ורק התבאסתי. "נראה." לחשתי.
לאימי עלה שוב החיוך והיא הלכה יד ביד איתי אל הבית ודפקה בדלת.
אביה של מירה מיד פתח, (אף פעם לא ראיתי אותו. מירה תמיד לבד בבית. האמת, שהוא היה די חתיך, שיער שחור, עיניים כחולות.) ושמח בגדול כשראה אותנו. הוא בלגן את שערי המתולתל ואמר:
"זאת גלי, נכון? שם שכול כך מתאים לך."
"כן.. חחח." אימי צחקקה וראו שפנייה קורנות מאושר.
"אימא, אני אמורה לענות על זה."
"אה?" היא אמרה, חולמת. "אה, כן סליחה."
"אז בואו תיכנסו." אבא של מירה פתח את הדלת לרווחה.
לא הופתעתי משום דבר, הייתי בבית של מירה מיליון פעם. אבל אימי, אימי הסתכלה על כל דבר שצץ בעיניה. היא הייתה מהופנטת מכל דבר. מהספה עם העור הלבן, מהתמונה של הפרחים, מהטלוויזיה הפלזמה העצומה.
ואז, אז, הגיעה ההפתעה. מירה ישבה בחדרה, מתכתבת במחשב הנייד שלה, בכלל לא יודעת שאני עומדת לגור אצלה. דפקתי בדלת שלה.(אה, איך ראיתי מה שהיא עושה, יש חור בדלת.)
"מירה?" שאלתי.
"ג..לי?" היא גמגמה ממופתעות.
"זאת אני. אני יכולה לפתוח?"
"בטח."
פתחתי את הדלת. מירה הייתה ממש מופתעת, היא לא ידעה שאני באה.
"מה קורה?" שאלתי.
"את סולחת לי?" היא מיד ניגשה לעניין.
"כן, אבל.."
"תקשיבי שנייה, אני ממש מודה לך שאת סולחת, אני לא מאמינה שאבא שלי לא סיפר לך, אבל ההורים שלי התגרשו ואבי מתחתן עם מישהי אחרת, אז היא מביאה את הילדים שלה. יש איזה ילדה בגילי."
"זאת אני." חייכתי בקצת.
"זאת את?" היא חייכה מאושר.
"כן, זאת אני. באתי עם אימא שלי."
"אני לא מאמינה!!" והיא נפלה עליי בחיבוק.
"את לא כועסת עליי שהפרדתי בין אמך לאביך?" שאלתי במופתעות.
"לא. לא סבלתי את אימא שלי. אף פעם לא היה אכפת לה ממני."
"אבל שנייה אחת." שאלתי עם חיוך. "אם אימא שלך, לא אהבה את אבא שלך, איך נולדת?"
"עניין אישי.. " היא אמרה, התאכזבתי באותה שנייה. אבל לאחר מכן הוסיפה: "ובגלל שאין יותר סודות, כי אנחנו כמו משפחה עכשיו, אימא שלי בגדה באבא שלי."
"מה?!" אמרתי בקול רם, כמעט כמו צעקה.
"כן." היה לה קול צרוד. "כל ההתחתנות הזאת, היה סיבוך אחד שלם. זה קרה בטעות. כל המסמכים המטופשים האלה, גרמו להם להתחתן. הם לעולם לא עשו חתונה, אבל במסמכים כתבו שהם מחותנים."
"אז זאת אומרת…"
"שאני בכלל לא קשורה לאבא שלי. אימי שיקרה לי ולאבא שלי, שהיא לא בגדה בו ושהיא מאבא שלי הייתה בהריון. אבל כשהיה ריב בין ההורים שלי, שאבא שלי הודה שהוא מאוהב באימא שלך.. אימי הודתה גם בכעס. היא בכלל לא התנצלה."
"אני מצטערת." לחשתי וחיבקתי אותה.
"אין לך על מה." היא לחשה גם והתחבקנו חזק למשך כמה דקות.
הנה דף חדש, אני עכשיו גרה עם חברה הכי טובה שלי, אבא שלה ואימא שלי מאורסים ועומדת להיות חתונה בקרוב.. אני ממש שמחה. וגם, מעולם הקשר שלי עם מירה לא היה חזק יותר מאז שהיא סיפרה לי על אימה.
מקווה שהכול יהיה בסדר..
————-
אהבתם? חחח מתחיל להיות קצת שמח בפרקים… אבל זה לא הסוף. רוצים שאמשיך? תגיבו :)