אהבה היא מעל הכל 9 (18+)
"מה אתה עושה פה?" שאלתי בהתרגשות.
"מה נגמרה המלחמה?" שאלתי בלי אפשרות לתת לו לענות על השאלה הקודמת.
יובל שם את ידו על הפה שלי ואמר : "יפה שלי אני בבית לשעות הקרובות, בואי פשוט נהנה מהרגע."
הדמעות הפסיקו לרדת עוד באותה השנייה.
אוריין הבינה את הרמז וחזרה לבית שלה.
"יפה שלי אתה לא יודע כמה התגעגעתי" אמרתי לו ולא יכולתי להספיק לחבק וללטף אותו. נראה שהוא ירד כמה קילוגרמים בימים האלה, כאילו הוא לא אוכל שם בכלל.
התקפתי את יובל בהרבה שאלות והוא לא סיפק לי כמעט תשובות על מה שעובר עליו שם במלחמה.
יובל כיבה את הטלוויזיה ואמר לי שהוא ממש עייף ורוצה ללכת לישון.
האמת שלא ידעתי אם לכעוס או לא. כי מצד אחד הוא סוף סוף כאן ומצד שני איך הוא יכול ללכת לישון עכשיו?!
"אני בהיריון" אמרתי לו כדרך אגב.
"מה?!" הוא שאל ופעם ראשונה שראיתי שהוא לא יודע מה להגיד.
"עשיתי בדיקה וגיליתי שאנחנו בהריון."
"איך לא סיפרת לי?" הוא שאל בהלם.
"מתי חשבת שאני אספר לך? הייתי בקרב" אמרתי לו והקול שלי נחנק.
"אבל, איך כל כך מהר?" הוא שאל אותי.
"זה לא קרה אוטו, זה קרה אז בארוחה" הסברתי לו.
"אבל, אבל…" הוא לא הצליח להשלים את המשפט.
"אנחנו תמיד נזהרים אני לא מבין את זה."
זה היה נראה כאילו יובל התאכזב ממה שקרה. כאילו הוא התאכזב מזה שנכנסתי להיריון.
"אבל עוד לא התחתנו" הוא מלמל לעצמו ואני כבר הסתובבתי לצד השני והתחלתי לבכות קצת. הזמן האחרון לא עושה לי טוב, אני בוכה בלי הפסקה.
שנייה לפני שנרדמתי יובל משך אותי לכיוונו.
הוא התיישב מולי על המיטה והרים את החולצה שלי.
הוא התקרב לעבר הבטן שלי ונישק אותה.
"אני אוהב את הבטן הזאת" הוא אמר וחייך אליי.
באותו רגע לא יכולתי להוריד את החיוך מהפנים שלי.
"אני אוהב את בטן הזאת ואת מה שבתוכה" הוא המשיך לנשק לי את הבטן.
לא חשבתי שאפשר להרגיש כל כך טוב ממשפט כזה.
"אני אוהב אותך" הוא אמר לי, נישק אותי והלכנו לישון.
בבוקר כבר ראיתי שיובל לא לידי. גם המדים שלו כבר לא פה.
קמתי והלכתי לכיוון השידה שהוא קנה לנו.
היה שם פתק ועליו היה רשום : "אני אוהב אותך! תשמרי על עצמך, תשמרי עלינו!"
'אני לא זאת שצריכה להישמר' חשבתי לעצמי, הוא זה שיוצא למלחמה.
הבנתי למה הוא מתכוון.
הוא כל כך מצפה לילד או לילדה שיש לי בבטן.
הייתי הכי מאושרת שבעולם. כבר דמיינתי איך אנחנו הולכים לבדיקת אולטרא-סאונד בשביל לדעת אם זה בן או בת. חשבתי על זה שנבחר יחד שם. חשבתי על היום שנלך לקנות ביחד ציוד. 'צריך להרחיב את הבית' חשבתי לעצמי. עכשיו שכבר עוד מישהו הולך להכנס לחיינו.
לרגע שכחתי בכלל שהחתונה עוד קצת יותר מחודש.
************************************************************************************
"איך היה עם ספיר?" שאל אותי אודי.
"מעולה" עניתי לו וחיוך גדול נמרח על פניי.
"היא בהיריון" אמרתי לו.
"קולולולו" אמר לי אודי כמו מרוקאית בחתונה של הבת שלה. הוא התחיל לרקוד מסביב ולחייך עד שהגיע דוד.
"יש רכב תקוע באחד הכפרים בלבנון, עוד מעט יתקבל אישור ואתם באים איתי לשם" הוא אמר.
"קחו" דוד אמר והגיש לנו דפים ועט.
"מה זה?" אודי שאל אותו.
"זה מין נוהל כזה שעושים לפני כניסה לשטח האויב, נותנים לחיילים לכתוב כמה מילים אחרונות לפני הכניסה, למקרה ו…" דוד הסביר לו.
"אז רק אני אכנס איתך" אמר אודי.
"זאת מלחמה, אין לי הרבה ברירות" הסביר לו דוד.
בינתיים, אני חשבתי מה לכתוב.
לא הבנתי איך במכתב אחד, אתה יכול להיפרד ממישהו שכל כך יקר לך.
************************************************************************************
תגובות (2)
לאאאא שלא ימות עכשיו !!!!!! פליז
תמיד הכל מסתדר :)