אהבה זה כל כך כואב-פרק 1

~נקודת המבט של חן~
קמתי מהמיטה שלי והלכתי לשולחן לקחתי את התמונה של אימא שלי והתחלתי לבכות היום בדיוק 8 שנים מאז שאמא שלי נפטרה אנחנו אמורים לנסוע היום לבית הקברות וכל החברים של המשפחה באים יש לי מלא עבודה היום גם בבית וגם בבית הספר היום מתחילות החזרות לטקס האביב שאחרי כל שנה בבית ספר שלנו מלוכלך כמו גוש חרא של פרות,ואז לבוא הביתה בידיעה שאני צריכה לבשל לנקות ולזכור שאמא שלי נפטרה בדיוק ביום הזה לפני כמה שנים זה הכי קשה שבעולם.הנחתי את התמונה ויצאתי מהמרתף התקדמתי לכיוון דלת הכניסה של הבית ופתחתי ראיתי את אבא שלי…
"אבא"שאלתי
"כן חמודה אני רואה שקמת לכי תכיני לנו לאכול טוב"הוא ענה
"אבא אתה זוכר מה יש היום?"שאלתי
"מה יש היום"הוא שאל אותי בחזרה
"8 שנים מאז שאמא נפטרה"עניתי
"אוי נכון שחכתי אופס אז את תכיני הכל ואולי אנחנו ניקח אותך לבית קברות…"
"אולי אבא אולי,לי הכי אכפת פה ואתה אומר אולי אני נוסעת ואני לא שואלת"עניתי לו והסתובבתי כשאני הולכת למטבח..
הוצאתי בייצים עשיתי חביתה והכנתי קפה לעצמי
"ממי אתה מביאה לנו אוכל"שמעתי את האמא החורגת שלי
"לא אני לא נמאס לי כבר נמאס לי משניכם"
קמתי והלכתי למקלחת סגרתי את הדלת פתחתי את הברז הורדתי את הבגדים ונכנסתי למים ישבתי בתוך האמבטיה כשהמיים זולגים על גופי והתחלתי לבכות שטפתי את עצמי..לבשתי את המגבת והלכתי בחזרה למרתף.נכנסתי למרתף והתחלתי להתלבש עשיתי קוקו לבשתי חולצת בית ספר טרנינג ונעלי ספורט.סידרתי את התיק שלי ויצאתי התקדמתי לכיוון התחנה.כשאני רואה שם את נועם..
"היי מה קורה?"שאלתי אותה
"מצתערת בצערך"היא אמרה לי
"זה בסדר"אמרתי לה כשאני שולפת את היד שלי ומחקה שהיא תיתן לי את הסיגריות שלי…
"את בטוחה שאת צריכה את זה?"היא שאלה אותי
"הכי בטוחה בעולם"אמרתי לה והוצאתי מהטרנינג שלי 40 ש"ח ושמתי לה ביד
"את יודעת שזה יותר מידי"היא אמרה לי
"זה בסדר תשאירי לך את העודף"אמרתי והתחלתי לעשן
"תקשיבי יש לי רעיון באלך נשכיר אני ואת דירה ביחד?"שאלתי אותה
"לא יודעת אני מסתדרת עם ההורים"היא ענתה לי