אהבה זה לחלשים- פרק 1

אין יותר גרוע מזה שחברה שלך בוגדת בך. זה מוריד ממך את כל הגבריות שצברת במשך השנים, ותאמינו לי עבדתי על זה קשה.
אז ישבנו בסלון, סוף שבוע, תכננו לצאת שנינו לאיזה בר לשתות קצת, להנות יחד. אבל אז היא מחליטה שהיא צריכה להגיד לי משהו חשוב. אז אנחנו מתיישבים. אני מתיישב על קצה הספה, מוכן כבר לזנק ממנה אל הדלת. למי יש כוח עכשיו לשמוע את הזיוני שכל האלה. רוצה לצאת, להנות.
"מה יש מאמי? אנחנו נאחר"
"אני צריכה לומר לך משהו חשוב"
כן הבנתי שאת צריכה לומר לי משהו חשוב דברי כבר!
"מה יש מאמי?"
"אני ממש מצטערת מאמי לא התכוונתי שזה ייצא ככה, תאמת לא התכוונתי שזה ייצא בכלל. חשבתי שאני אעבור את זה וזהו זה יישכח, אבל לא, האשמה אוכלת אותי"
היא בוכה ואני נכנס לסרטים, פאק היא בהריון, עשתה הפלה ולא סיפרה לי.
"אל תדאגי מאמי מה שזה לא יהיה נעבור את זה ביחד"
אני אומר בקול הכי מרגיע שיכול להיות.
"אני.. אתה זוכר את הערב הזה שאמרתי לך שאני הולכת לשני לערב בנות?"
איך אפשר לשכוח, בחיים לא נהנתי ככה מפורנו, אפילו יותר מהפעם הראשונה. מאז שאנחנו ביחד, כבר חצי שנה שלא אוננתי, הרגשתי בעננים.
"כן מאמי אני זוכר"
היא מסתכלת עליי, נוזלת מהעיניים, עיניה הגדולות בורקות מדמעות, היא מזכירה לי את אמא שלי ביום הזיכרון. כשהיא מרצה בבתי ספר, טקסי זיכרון, כל שנה במקום אחר, מספרת את סיפורו של אמיר אחי הגדול. אי אפשר שלא לכאוב בכאבה, היא מספרת את סיפורו בצורה כל כך מרגשת שגורמת לך לבכות. תמיד ביום הזיכרון אני מתעורר מוקדם, עוד לפני השמש, ונוסע לקבר של אחי כשעוד אין שם אף אחד. אני מניח לו פרחים.
לא זכיתי להכיר אותו הוא מת כשהייתי בן שנתיים.
"אז באותו הערב לא באמת הייתי אצל שני"
לעזאזל רק לא זה.
"הייתי אצל.. באמת שאני ממש מצטערת"
איפה היית?! דברי כבר סעמק.
"הייתי אצל יוסי"
יוסי?! מה יוסי עכשיו.
"ודיברנו קצת"
מה את אומרת.. רק דיברתם קצת.
"ואז.. ואז קרה מה שקרה.. ותבין שזה לא היה בכוונה, לא רציתי לפגוע בך. אני ממש מצטערת"
רגע רגע תני לי להבין משהו, במשך חצי שנה שלמה לא אוננתי רק בגלל שאמרת שזה גורם לך להרגיש שאני לא נמשך אלייך, ואז, את בעצמך הולכת ומזדיינת עם חבר שלי, מעניין מי מרגיש לא מושך עכשיו.
הסתכלתי עלייה, על עיניה הגדולות והנוצצות, היא המשיכה לומר 'אני מצטערת, אני מצטערת, אני מצטערת'. כנראה שרט אותה היוסי הזה, עאלק חבר.