אהבה זה לנצח – פרק 10

זה שיעור היסטוריה, אוי אלוהים זה כל כך משעמם עד שפתאום..
פרק 10:
פתאום נשמע בכריזה "אליאנה ריין גשי לחדר המנהלת, אני חוזרת אליאנה ריין גשי לחדר המנהלת" לא הבנתי מה היא רוצה ממני, לא עשיתי שום דבר אסור וכל הכיתה אמרה "אוווו" ומייגן צחקה "עוד לא שבוע ואת כבר בצרות? שתהיה לי בריאה אליאנה, מה עשית?" "אני לי מושג, המורה "אליאנה תארזי את חפציך וגשי לחדר המנהלת" "כמובן המורה" הכנסתי את הקלמר והמחברת לתיק, מייגן לחשה לי "בהצלחה" ויצאתי מהכיתה. התחלתי לחפש איפה זה החדר של המנהלת וכל הדרך חשבתי לעצמי ' מה לעזאזל היא רוצה ממני?! אני לא עשיתי כלום'. בסוף מצאתי את החדר שלה, לקחתי נשימה עמוקה ודפקתי על הדלת "היכנסי" שמעתי קול של אישה מבוגרת קורא, נכנסתי וראיתי את המנהלת וממולה יושב כריס ולידו כיסא ריק בשבילי, ומיתוך אינסטינקט תקפתי את כריס בשאלות "כריס למה אתה פה? קרה משהו? אתה בסדר?" "תירגעי לאני, לא קרה כלום" אמר רגוע ומצחקק, ישבתי ליד כריס והמנהלת התחילה לדבר "שלום אליאנה, אני שמחה שהצטרפת אלינו, אני דיברתי מקודם עם כריסטופר על הציונים הנמוכים שלו, ההברזות והעישון שלו" ההייתי פעורת פה וכריס השפיל את ראשו והמנהלת המשיכה "אני ראיתי שלהיענש אותו לא עוזר אז שאלתי אותו מי האיש שהכי משפיע עליו ב 'אלגנדו' והוא ענה שאת, את האמת שדי הופתעתי כי את נמצאת פה פחות משבוע ואתם אפילו לא ביחד שיכבה אבל אני מכבדת את החלטתו, וכאן את נכנסת לתמונה, אני רוצה שתהיו צמודים, תדאגי שהוא יבריז כמה שפחות, ילמד למבחנים שלו ושיעשן פחות. אני יודעת זו בקשה גדולה מאוד אבל אם תסרבי אני יקבל זו ו.." לא נתתי לא להמשיך לדבר וישר אמרתי "אני יעשה את זה", חיוך של הקלה הופיע על פניה של המנהלת וכריס חייך חיוך קטן והעלה את ראשו שהיה לפני כן מושפל. המנהלת "שכבת יא' יוצאים ממחר לטיול של 4 ימים, אם תתנגדי אני יבין אבל אם את מעוניינת אני אשמח שתצאי איתם" "אני ישמח לצאת איתם, גם יש לי כמה חברים מכיתות יא' ואם סיימנו אני צריכה לצאת לדבר עם כריסטופר בפרטיות" אמרתי בנימה קצת עצבנית כי מה הוא חושב לעצמו שהוא מבריז מלימודים, לא לומד למבחנים ומעשן?! מה הוא ערס רחוב?! המנהלת ענתה לי "כן, אתם משוחררים עכשיו, ואליאנה זה בשבילך" היא הגישה לי דף עם רשימת הציוד לטיול, אני "תודה, יום טוב" חייכתי אליה חיוך קטן, יצאתי מחדר בכעס רב כשאני גוררת את כריס בחוזקה אל מחוץ לבניין "את יכולה להרגיע רגע?" המשכתי לגרור אותו ביד באלימות אל אזור הדשה הגדול שבוא ילדים תמיד יושבים ומדברים "תעשה לעצמך טובה ותסתום" אמרתי בעצבים ויכולתי להרגיש איך הפרצוף של כריס נהיה המום ממה שאמרתי. הגנו אל הדשה, עצרתי, עזבתי את היד של כריס, לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי לו ברוגע ובדאגה "למה? למה אתה עושה את זה?" הוא החזיק בעדינות את ידי עם ידיו ואמר "אני מצטער לאני, אבל אחרי שזיפו את המוות שלי, אמרו לי שאני לא יוכל יותר לראות אותך, לדבר אותך, לנשק אותך וששנינו נצטרך להמשיך בחיינו. לאחר מכן שלחו אותי לפה וזה פשוט הרס אותי, שבר אותי לחשוב אל זה שאני רחוק ממך, על זה שאת בוכה אלי בזמן שאני בוכה אליך, כבר לא עניין את הלימודים, הדבר היחידי שחשבתי עליו זה עליך ואז התחלתי לעשן, זה עזר לי להוציא את כל הכעסים שלי, את יודעת הכי טוב איך הרגשתי כי הרגשתי בדיוק כמוך" כל מה שהוא אמר כל כך ריגש אותי, פשוט חיבקתי אותו, חיבקתי אותו חזק והוא אותי וכך נשארנו 5 דקות עד שנרגענו ועיקלתי את כל מה שאמר לי, התנתקנו והתיישבנו על הדשה נהנים מהשמש, אני "כריי תביא לי את התיק שלך" "למה?" הוא שאל לא מבין, ואני אמרתי מצחקקת "פשוט תביא" הוא הביא לי את התיק שלו והתחלתי לחטט לו בו עד שמצאתי 2 קופסאות של סיגריות סגורות שעוד לא הספיק לפתוח. לקחתי את הסיגריות מהתיק ונעמדתי, כריס "מה את עושה עם הסיגריות שלי?" שאל כאשר עדיין ישב על הדשה, "תשב ותסתכל" ואז אני התחלתי ללכת לכיוונם של קבוצת נערים מכיתה יב' ישבו גם על הדשה, כשהגעתי אליהם שאלתי אותם "יש מפה מישהו שמעשן?" אחד מהם ענה לי "אני מעשן למה זה מעניין אותך?" "תהנה" זרקתי עליו את 2 קופסאות הסיגריות הסגורות, הלכתי משם ושמעתי אותו מרחוק זועק לי "תודה כפרה" והתיישבתי ליד כריי עם חיוך והוא אמר "למה נתת להם את הסיגריות שלי?" "כי אתה לא מעשן יותר, אני יודעת שזה יהיה לך קשה להיגמל מזה אבל אני יעזור לך" אמרתי בחיוך "ואם אני רוצה עכשיו לעשן, איך את יכולה לעזור לי?" עלה לי חיוך ממזרי ואמרתי לו "ככה" התיישבתי עליו, שמתי את הידיים שלי סביב צברו ונישקתי אותו, הנשיקה הפכה במהירות לצרפתית וכריי העביר את ידיו על גבי עד שמצאו את מקומן בישבן שלי. ככה המשכנו להתנשק עד ששמענו…..