אהבה זה לנצח – פרק 16 (פרק ארוך)

♥עשיתי פרק ארוך כי אני יעלה את הפרק הבא רק בעוד שבוע כי יש לי השבוע 2 מבחנים וטיול שנתי של 3 ימים♥

אפשר לחשוב מה כבר קרה, בטח סתם כואב לי ויש לי רק אדום וגם זה בקושי..
פרק 16:
אז שיחקתי אותה תמימה "מה יש לי בגב?" "את צוחקת אלי נכון?! כל הגב שלך אדום, יש לך שריטות בכמה מקומות *הוא התכופף לבחון את הגב שלי* ושקע לא מוסבר פה" הוא נגע במקום וישר התכווצתי. הוא התרומם בחזרה עמד מולי קרוב אלי החזיק את ידי ואמר "לאני אל תשחקי איתי עכשיו זה רציני, מה גרם לזה?" נאנחתי כי הבנתי שאני לא יכולה לשקר לו הוא יקלוט אותי בשנייה אז אמרתי לו "זה מהמפל, הוא חזק יותר ממה שהוא נראה" "מפל? אז איך אני לא נפגעתי?" "כי אני ידעתי שהוא חזק אז צללתי מעליך" "את הגנת אלי בגופך? למה?" הוא שאל לא מבין "ככה אוקיי! רציתי להיכנס לפה ולא רציתי שתפגע" "זאת הפעם האחרונה שאת עושה את זה ועכשיו אנחנו הולכים לחובש" וישר צעקתי "לא!" והוא ענה בתוקפנות "מה לא?! את יודעת איך נראה הגב שלך, זה נראה כאילו חס וחלילה דרסה אותך מכונית" הוא צילם את הגב שלי והראה לי, ונבהלתי הגב שלי באמת נראה נורא, כולו אדום היה עליו כמה שריטות קטנות ומשהו מוזר בגב התחתון מצד ימין, החלק שהכי כואב לי בו, זה מן שקע קטן שמסביבו הכול אדום. שאלתי אותו בחשש "אבל איך נצא מפה?" "אני לא יודע יפה שלי אני לא יודע" הוא מלמל וחיבק אותי חזק ונישק אותי ואז שמענו מאחור "אחמ..אחמ.." מיד התנתקנו ותסובבנו, ראיתי שלושה אנשים שניים נראים בשנות החמישים לחייהם ואחד בשנות השלושים לחייו. אחד מאלו שנראים בני 50 בערך שאל "מי אתם?" וכרי ענה לו "אני כריסטופר וזאת אליאנה אנחנו פה בטיול שנתי, מי אתם?" ואותו המבוגר ענה "אני קייל, זה רודו *הוא הצביע על המבוגר השני* אנחנו ארכיאולוגים וזה קודי *הוא הצביע על הבחור בן השלושים* הוא רופא עם דוקטורט למקרה ויקרה לנו משהוא" קודי ישר הוסיף בצינויות "למה נכנסתם לפה? או שאתם תמיד נכנסים למערות בכיף שלכם?" אני "איזה מערה? נכנסנו דרך המפל" שלושתם היו בשוק ולקייל נפלטה צעקה "אתם מה?!" אני "תירגעו זה כולה מפל" קודי "המפל הזה מאוד חזק ומסוכן אני רוצה לבדוק את הגב שלכם" וכריי מיד הוסיף "אני לא נפגעתי אבל הגב שלה נראה נורא" אני "אוץץ'?" קודי "תסתובבי רגע *הסתובבתי עם הגב אליו* זה לא נראה טוב בכלל, אני יגע לך עכשיו בגב ותגידי לי אם כואב לך" הוא התחיל ללחוץ לי על כל מני מקומות בגב וכול פעם טיפה התכווצתי ואמרתי שזה קצת כואב עד שהוא לחץ על השקע בצד ימין של הגב לתחתון, התכווצתי ופלטתי אנקת כאב מלווה בדמעה, קודי "אני הולך שנייה להביא את התיק עזרה ראשונה בינתיים תשבי, אני מצטער אבל זה יכאב" הוא הלך להביא את התיק שלו ואני החזקתי חזק את ידו הגדולה שלכריי והתחלתי לומר "כריי…" אבל הוא עצר אותי " אני כאן איתך, את תהיה בסדר לאני אני מבטיח לך" הוא נישק אותי קלות על השפתיים וקודי חזר עם התיק הוא התיישב על הרצפה והורה לי להתיישב עם הגב אליו ולחשתי לכריי "אני מפחדת" "אני פה איתך" הוא התיישב על הרצפה ואני עליו עם הפנים אליו והגב אל קודי, קודי "אני אחטא לך את השריטות ואז יטפל בשקע" כריי "מזה השקע הזה?" קודי "זה מאוד נדיר אבל השריר שלה היה תפוס והזרם גרם לו להסתובב, ראיתי את הדבר הזה רק פעמיים בכל החיים שלי וצריך לשחרר את זה עכשיו כדי שלא יקרע לה השריר" הוא חיטא את השריטות, זה טיפה שרף אבל לא משהוא מיוחד ואז הוא התחיל לטפל בשריר החזקתי חזק חזק את הידיים של כריי, פלטתי אנקות כאב והדמעות שטפו את פני, בין פעם לפעם כריי מחא אותן ונישק אותי. קודי עצר לרגע ואמר "כל הכבוד, עד עכשיו ההיית מעולה אבל עכשיו אני צריך שתתרכזי כי זה הולך לכאוב מאוד ותנסי שלא להתעלף מהכאב כי הגוף שלך צריך להילחם בי כדי שזה יצליח" יותר כואב מזה?! איך משהו כזה יכול להיות יותר כואב מזה. לקחתי נשימה עמוקה והוא התחיל, הדמעות שטפו את פני פלטי צעקות כאב שניסיתי להחניק ופתאום זה הרגיש כאילו הוא מכניס לי סכין לגב, צרחה ענקית באה לצאת מפי אך כריי הקדים אותה ונישק אותי, לא עצרנו את הנשיקה אלה פיתחנו אותה לצרפתית, התנשקנו במשך 10 דקות שלמות עד שקודי סיים. כבר לא היה לי את הכאב החד בגב, הגב טיפה כאב אבל הוא מרגיש מעולה יחסית למקודם וגם לא היה לי יותר את השקע. קודי מרח על כל גבי קרם גוף כדי להרגיע את הכאב והאדום, כרי מחא את הדמעות האחרונות אמר לי "אמרתי לך שאת תהיה בסדר" ונישק אותי נשיקה קצרה על השפתיים וחייך חיוך שגרם לי לחייך גם, קודי אסף את הדברים לתיק, קמנו וכריי שאל "אז איך אנחנו יוצאים מפה בלי להיפגע מהמפל" קייל "יש לפה כניסה צדדית דרך מערה ואני מקווה שזאת הפעם האחרונה שאתם נכנסים למפל" צחקקתי קצת ועניתי לו "אני מבטיחה אני לא נכנסת למפל בזמן הקרוב" קייל "אה, כמעט שכחתי זו המצלמה שלכם, צילמתי לכם כמה תמונות" הוא הגיש לי את המצלמה, אני "תודה, על הכול" קודי "איך הגב?" עניתי בחיוך גדול "הרבה יותר טוב" קודי "מחר בבוקר הוא יהיה עוד יותר טוב וגם בלי אדום" אני "תודה" קודי "בכיף". הם הראו לנו מאיפה לצאת, כרי אמר להם עבודה נעימה, המשכנו ללכת במערה היפה מחובקים, יצאנו מהמערה וראינו את האגם, המפל הארור ואת כולם יושבים ומשתעממים ונראה שהם כבר סיימו לאכול. הלכנו אליהם מאחורה בשקט, ספרתי עד שלוש בלי קול רק עם השפתיים וצעקנו להם "נהנתם?!" כולם קפצו והיו כאלו שאמרו 'WTF?' או 'OMG' ודברים כאלו ואני וכריי נקרענו מצחוק מראות את הפרצוף שלהם. אליסון, קרלה, אנה ואמנדה (חברות טובות שלי מיא') קפצו אלי בחיבוק קבוצתי ענקי וכמה חברים של כרי חיבקו אותו חיבוק גברי כזה, הם עזבו אותנו ושאלו "אז איפה הייתם? בגללכם אנחנו כבר מתעכבים פה שעה" וואו מה כבר עברו 4 שעות מאז באנו לפה? אופס…חח.. אני "סתם ההינו ב…." ואז הוא עצר אותי באמצע והבנתי שאני וכריי בצרות…