אהבה זה לנצח – פרק 7

פרק 7:
http://www.youtube.com/watch?v=zp-zc_N03Sc
התעוררתי מהשעון המעורר שלי שהוא ממש אבל ממש חזק ונראה לי שאפשר לשמוע אותו גם בחוץ, מייגן "אליאנה י'משוגעת 6 בבוקר, כבי את זה!" קמתי מהמיטה, העפתי לה את השמכה "יאללה לקום, עוד שעתיים מתחילים ללמוד" "אחרי שתכבי את זה" "אז תקומי!" היא קמה מהמיטה, צחצחנו שיניים והיא אמרה לי "את יודעת שאת לא נורמאלית נכון! אנחנו מתחילים ללמוד רק ב8" "אז שאר האנשים עוד ישנים" אמרתי בחיוך ממזרי "אליאנה מה את מתכננת?" "כלום.. אולי איזה השכמה קטנה" "אפשר לדעת מה זאת אומרת השכמה?" "את תראי" יצאתי אל הרחבה המרכזית של שכבת י' שנמצא בדיוק באמצע כל הביתנים (הביתן שלי 2 מטר משם) לקחתי את הרמקול הנייד שלי (בגודל של קופסת נעליים בערך בצבע שחור וורוד בצורת זברה) חיברתי אותו לאיפון ושמתי אותו על הכי חזק עם הרמיקס הזה : http://www.youtube.com/watch?v=psQQsLABfeM והתחלתי לרוץ בין הביתנים ולדפוק על כל הדלתות ומהר רצתי בחזרה לרחבה וראיתי שם את כולם עם פיג'מות כמוני (רוב הבנים היו רק עם מכנס או בוקסר והבנות עם גופייה ומכנסיים קצרים) וצעקתי "בוקר טוב" ומהר כיביתי את המוזיקה ונכנסתי את הביתן שלי ובדרך שמעתי מלא צעקות לכיווני כמו "בוקר טוב גם לך" או "בוקר טוב י'משוגעת" או "כמה אנרגיות יש לילדה הזאת" נכנסתי לביתן עם חיוך ענק ומייגן הייתה עם פה פתוח ואמרה "את לגמרי התחפרת אבל יצאת מזה באמת הכי טוב שאפשר" "חח… תודה" "תגידי את הולכת לעשות את זה עכשיו כל יום?" "חח… ממש לא, זה רק כדי שהם ישימו לב שילדה חדשה הגיע ולא התעלמו או משהו" ואז שמעתי משהו מאחורי אומר "ילדה ממך זה ביליתי אפשרי להתעלם, אתמול הכניסה שלך לך לבית ספר והיום ההשכמה, תגידי יש לנו עוד הפתעות ממך?" שאל מחייך כשהוא היה בלי חולצה, יש לו שיער חום, עיניים חומות בהירות וקוביות, אני "אני יחשוב על זה כבר, תגיד יש סיבה שבאתה לביתן זה?" "כן, תגידי איך קוראים לרמיקס ששמת לנו? אני רוצה להוריד אותו, הוא אחלה רמיקס" "אם אתה רוצה אני יכולה לתת לך להוריד אותו מהמחשב שלי כי אתה לא תמצא אותו באינטרנט" "למה?" "כי אני לא מעלה רמיקסים שלי לאינטרנט" "את הכנת אותו?" הוא שאל בפליאה "כן" אמרתי בגאווה הורדתי לו את הרמיקס הזה ועוד 3 שבאורך של שעה וחצי כל אחד מהם הוא אמר תודה והלך התארגנתי לבית ספר (אין להם תלבושת אחידה) לבשתי טופ שחור צמוד עם תחרה שחורה מעל החלק הצמוד, חצאית מיני גבוה שמגיעה עד סוף הטופ בצבע אפרסק, סנדלי עקב שחורות ואיפור עדין והלכנו אל הכיתה (אני ומייגן ביחד בכיתה, בכיתה י' 5), כולם אמרו לי איזה תותחית על ההשכמה, כמה אנרגיות יש לי בבוקר, כמה אומץ יש לי שילדה חדשה עושה כזו מהולה ואיזה מגניב זה היה וממש התחברתי לכולם ואז המורה לאנגלית נכנס לכיתה וביקש ממני לעמוד ליד הלוח ולהציג את עצמי קמתי ועמדתי ליד הלוח "אז ככה קוראים לי אליאנה ריין, אני בת 16.5, יש לי 3 אחים גדולים אחד בת 21 ושניים תאומים בני 19 *ומאור הכי חתיך* (צעקה מייגן) ומאור זה אח שלי שבן 19, אני רוקדת, מציירת, מנגנת בפסנתר, גיטרה, כינור וצ'לו, ו.. זהו נראה לי" זה שבא לביתן שלי בבוקר צעק "ושכחת להזכיר שאת עושה רמיקסים מעולים" "תודה" ואז מישהו נכנס לכיתה בפראות ובא בהליכה מהירה אל המורה לאנגלית ונתקע בי בחוזקה בכתף אבל נשארתי יציבה והוא בא להגיד משהו למורה אבל ישר עצרתי "תגיד אתה מפגר?! אתה נתקע בי סבבה זה יכול לקרות בטעות אבל תגיד לפחות סליחה" אמרתי לו בזמן שהסתובבתי לכיוונו ואז הוא אמר "למה לי להגיד לך סליחה?!" אמר וזה היה הקול של כריסטופר אני מזהה ואז הוא הסתובב וראיתי אותו, ראיתי את כריסטופר "כריי" לחשתי והרגשתי סחרחורת, העיניים שלי היו לא בפוקוס, ונפלתי אבל לא הרגשתי חבטה מהרצפה משהו תפס אותי וראיתי רק שחור.
-נקודת ממבט כללית-
אליאנה התעלפה ונפלה לידיים של כריסטופר, כריסטופר היה בשוק שהיא כאן, הוא הניח אותה בעדינות לרצפה כשהראש שלה נמצא אליו "אליאנה! אליאנה! היי תתעוררי!" אמר כשהזיז את ראשה וכולם התאספו סביבם "אני לוקח אותה למרפאה" הכריז כריסטופר והרים אותה בקלות כאילו היא לא שוקלת כלום ובצורה כמו שמרימים כלה והלך הליכה מהירה אל המרפאה כאשר הוא לחוץ והוא לא יודע מה לעשות עכשיו כשהיא תגלה שהוא לא באמת מת.