אהבה זה לנצח – פרק 8

פרק 8:
-בחזרה לנקודת המבט של אליאנה-
פתחתי את עיניי וישר קלטתי שאני במרפא וראיתי אותו ראיתי אותו יושב על הרצפה משעין את ראשו על היד הנשענת על רגלו, את כריי, אבל זה לא הגיוני הוא מת, הוא נמצא עכשיו מתחת לאדמה בבית קברות בלוס אנג'לס. קראתי לו בשקט "כריי, כרי זה אתה" הוא הרים את ראשו ורץ לחבק אותי, התחבקנו כל כך חזק ולא רצינו לעזוב ולחשתי לו באוזן "זה אמיתי? אתה באמת חיי?" הוא לחש לי "זה אמיתי אהובתי, אני חיי, אני פה איתך" וירדו לי דמעות, התנתקנו מהחיבוק אבל עדיין החזקתי לו את היד אני חייבת להרגיש שזה אמיתי ואני לא הוזה, הוא ניגב את הדמעות שלי עם האגודל שלו כאשר ידו הייתה על הלחי שלי נגעתי בידו ולחשתי "אבל, איך?" הוא הוריד את ידו מהלחי שלי והחזיק את יד ימין שלי בשתי ידיו הגדולות "אבא שלי הסתכסך שנה שעברה עם אנשים מהעולם התחתון, הוא הציע להם כסף אבל הם לא רצו כסף, הם רצו שיכאב לו והם החליטו שהעונש שלו זה יהיה המוות שלי ואחים שלך ואחותי ידעו מהכול, אז האנשים שהתנקמו באבא שלי עשו לי תאונה מכוונת כשחזרתי מהמכון כושר ומה שקרה לי היה רק נקע והם שילמו כסף לרופא שיכריז אלי כמת וקברו בובה במקום הגופה שלי. לאני (מי שלא זוכר זה הכינוי שלי אליאנה) אני כל כך מצטער אבל האחים שלך ואחותי אסרו אלי לגלות לך את האמת, בבקשה תסלחי לי" אני הייתי בשוק מהסיפור, אני רציתי לכעוס אליו אבל לא יכולתי, אני "אני כל כך רוצה לשנוא אותך, לתאב אותך, לכעוס אליך אבל אני לא יכולה, כמה שאני ינסה אני לעולם לא יצליח לשנוא אותך או לכעוס אליך, אני יותר מיד אוהבת אותך" הוא הסתכל לי עמוק בעיניים, קירב אותי אליו ונישק אותי, הנשיקה הייתה רגועה ומלאת אהבה, לאחר כמה קדות התנתקנו בגלל הצורך המעצבן באוויר " אני אוהב אותך" "גם אני אוהבת אותך" "ויש עוד משהו שאני רוצה שתדעי עליו" "מה שאתה ישו 2? זה בסדר אני כבר יודעת" אמרתי מצחקקת, כריס "גם אבל לא רק, אומנם אני עברתי לאן אבל מאותו היום שהתעלפת כששמעת שמתתי אני דיברתי עם אחותי ואחים שלך כל יום 3 פעמים, במשך כל השנה ידעתי הכל , מתי ההיית בקבר שלי, מתי בכית, מתי אכלת, מה אכלת, כמה קיבלת במבחנים, מתי הלכת לישון, עם מי דיברת… הכול, ואני רוצה שתדעי שמעולם לא המשכתי, שאת היחידה שהייתה אצלי ותהייתה אצלי בלב ואני יודע שגם את לא המשכת" "אני אוהבת אותך יותר מכל דבר בעולם" ואז התנשקנו נשיקה ארוכה והפכה לצרפתית, הצרפתית הראשונה שלי מאז מותו וחזירתו לחיים של כריי, ואז שמענו בצד "אחמ.. אחמ.." ומיד התנתקנו וראינו את אחות בית ספר והיא אמרה "אני שמחה לראות שהתעוררת" "כמה זמן ישנתי?" "אני לא יודעת מתי התעוררת אבל עכשיו השעה 21:00" "אהה, אז ישנתי הרבה זמן, טוב אני מרגישה יותר טוב אני יכולה ללכת לביתן שלי?" "כן, שמתי לב שאת מרגישה יותר טוב" היא מלמלה בזלזול אבל עשיתי את עצמי כאילו לא שמעתי ואמרתי "אז, אני יכולה ללכת?" "כן את משוחררת" יצאנו מהמרפאה מחזיקים ידיים, כולם נעצו בנו מבטים ואחרי 2 דקות הליכה שאלתי את כריי "כריי, אפשר לדעת לאן הולכים?" "לביתן שלי" "בו נלך ושלי" ועשיתי לו פאפי פאיס "אוי, נו אל תעשי לי את הפרצוף הזה אני לא עומד בו" "פליז?" "לא" "אוף, אתה מבאס" וקפצתי לו על הגב ככה שהוא יעשה לי שק קמח, הגענו ביתן שלו וישבו שם 5 בנות ו-7 בנים שנראה לי בגיל של כריי ואז ירדתי לו מהגב, הוא חיבק חיבוק גברי כזה את הבנים ואני עמדתי בצד והרגשתי קצת לא בנוח אז באתי אליו ולחשתי לו "אני חוזרת לביתן שלי, תבלה עם החברים שלך" "אבל אני לא רוצה לבלות איתם, אני רוצה לבלות איתך" ועלה לי חיוך "אז הולכים אלי?" "לא, הולכים לחדר שלי" גלגלתי עניים ונישקתי אותו בקטנה והלכנו לחדר שלו הוא הוריד בגדים ונשאר רק עם בוקסר ונשכב במיטה נשכבתי לידו והוא הרים אותי שאני ישכב עליו, הראש שלי היה על החזה שלו, במשך 3 שעות דיברנו, צחקנו, התנשקנו מידי פעם והשותף שלו כבר הלך לישון. פיקתי וכריי שאל כשליטף את בטני "את עייפה?" "מאוד, כדי שאני כבר יחזור לביתן שלי" אמרתי ובאתי לקום אבל כריי משך אותי בחזרה אליו "אולי תשני איתי הלילה, מזמן לא ישנו ביחד?" ועשה פאפי פאיס "אבל אין לי בגדים" "אני יביא לך חולצה שלי, אז את נשארת?" הוא שאל עם חיוך גדול על פניו "כע" אמרתי עם חיוך והתנשקנו קצת, הוא הביא לי חולצה שלו שהייתה אלי כמו שמלת מיני קצרצרה. כריי נשכב על המיטה ואני נשכבתי עליו, הוא שיחק בשיערי, אני העברתי את ידי על הקוביות שלו בבטן הלוך ושוב וכך עשינו על שנרדמנו.