אהבה זו לא אגדה פרק 29

חג סוכות שמח! רציתי לפרסם פרק לכבוד החג, אבל טיפה איחרתי.
טוב, אז הפרק הקודם היה בלי קיטשיות, ואני מקווה שאהבתן אותו. עכשיו, זה פרק נחמד שרציתי שהיה כיף לקרוא. אז מקווה שתהינו :)

"אז," אלכס הפנה את ראשו אלי. "מה את חושבת?"
"זה נראה… מעניין." אמרתי וניסיתי לבחון את היצירה על הקיר מזווית שונה מעט.
"זה די מקורי." הוא אמר, אך לא נשמע כל כך משוכנע.
הבטנו אחת על השנייה. "מוזר." קבענו ביחד וחזרנו להביט בקיר.
"שתי סגנונות שלא בדיוק מתאימים," אלכס התחיל.
"משולבים בצורה ייחודית," המשכתי.
"ויוצרים את… זה." אלכס השלים.
"אבל זה עדיין יפה." הוספתי.
"כן." הוא הסכים.
שתינו בחנו את העין שייצרנו על הקיר. רקע צבעוני ומשוגע, ועליו עין גדולה ועדינה שמביטה הצידה, עם אישון צבעוני, ריסים כחולים, ונתזי צבע מסביבה. זה היה יפה ללא ספק, אבל השילוב של הגרפיטי של אלכס והציור שלי היה נראה לא כל כך רגיל. זה לא כמו יצירות אומנות אחרות, אך עדיין נורא מקורי.
"אז מה נעשה עם הצבע שנשאר?" שאלתי והבטי בפחיות הצבע שהיו כמעט ריקות.
"אממ…" אלכס הרהר והביט גם בפחיות הצבע. הוא התכופף ולקח מברשת קטנה וטבל אותה בצבע.
"יש לך רעיון?" שאלתי.
הוא בחן את המברשת ואז אותי. "יש לי רעיון, אבל אני לא יודע אם את תאהבי אותו."
"אז תגיד מה הרעיון." ביקשתי.
לפני שהבנתי מה קורה, שמתי לב שאלכס צבע לי את האף באדום. פערתי את פי. "אלכס!" צרחתי עליו.
"מה?" הוא צחק. "אמרת לי לומר מה הרעיון! אז הנה."
"אז הנה הרעיון שלי." לקחתי את פחית הצבע והפכתי אותה מעל ראשו של אלכס. צבע כחול נטף משיערותיו, והוא נראה כמו מפלצת העוגיות שעשתה גוונים בצבע שחור. לא יכולתי שלא לצחוק.
"את!" הוא התעצבן.
"רק הראתי לך מה הרעיון שלי." צחקתי ומשכתי בכתפיי.
"אין בעיה, שתיים יכולים לשחק במשחק הזה." הוא מחה צבע כחול מראשו ושם את ידו על ראשי.
"לא!" קראתי ומיהרתי להתרחק, אבל מאוחר מדי. צבע כחול החתים את שערי.
"יפה לך כחול." הוא צחק.
טבלתי מברשת באחת מפחיות הצבע ושלחתי את ידי לפרצופו של אלכס. חלק מפניו עכשיו היו צבועות צהוב.
"יפה לך צהוב." החזרתי לו באותו מטבע.
"זאת החרזת מלחמה אם ככה." הוא אמר וטבל גם מברשת בצבע.
"ואני ינצח בו." אמרתי והנפתי את המברשת בידי.
"אנחנו נראה לגבי זה." אלכס והניף את המברשת בידו.
"מוכן?" שאלתי.
"לגמרי." הוא ענה.
ואז הסתערנו. אני צבעתי את פניו בצבעים שונים וגרמתי לו להראות כמו כל אחת ואחת מהמפלצות המשונות ברחוב סומסום. אלכס לימד אותי שאפשר לצבוע שיער גם במובן המילולי. צבעתי את המכנסיים של אלכס בוורוד, והוא צבע את חולצתי בירוק. התזנו צבע לכל עבר ואחת על השני. מזל שהיו ניילונים, אחרת כל החדר היה נראה כאילנו שיחקנו כאן פיינטבול. אחרי כמה צרחות, צחוקים, והתזות צבע, הגענו למצב שאלכס תפס אותי מאחורה והניף אותי על גבו.
"לא!" צחקתי. "תוריד אותי!"
"אז תפסיקי לקרוא לי אלמו!" הוא התלונן.
"אבל אתה נראה כמוהו שאתה צבוע באדום!" התעקשתי.
"אן, אל תנסי אותי! אני יגרום לך לשיער שלך להפוך לקשת בענן." הוא הזהיר.
"אני אקח את הסיכון." צחקתי.
הוא הוריד אותי מולו. אני והוא הבטנו אחת לשנייה בעניים, פרצופנו צבועים בצבעים שונים, ושיערנו נראה כאילו קשת בענן הקיאה עלינו.
"מוותר?" שאלתי.
"בחיים לא." הוא ענה.
"אני גם לא מוותרת. היה לך די קשה לנצח."
"אני יכול לנצח בקלות." הוא אמר עם חיוך תחמני.
"נראה אותך." לחשתי לו באוזן.
ידיו תפסו בפניי וקירבו אותי אליו. שפתיו פגשו בשלי בצורה כל כך נעימה, שפתינו זזו בתיאום מושלם, נשימותינו הורגשו על עורנו, ידיים טיילו על הפנים, והלבבות דהרו בקצב נמרץ.
"רואה?" הוא לחש שהתנתקנו. "ניצחתי."
"בחיים לא." עניתי ונישקתי אותו חזרה. שפקחתי את עניי, גיליתי שמרחנו צבע אחת השנייה, ונראינו יותר גרוע ממקודם.
"אוי לא, אני נראית נורא." אמרתי והתרחקתי ממנו, בוחנת את שיערי הדביק מצבע.
"את נראית מצוין." אלכס ביטל את דבריי וכרך את ידו סביב מותני.
"אתה גם לא נראה כזה טוב." הוספתי והוא מיהר למצלמת הווידאו שנחה על השידה וסובב את המסך הקטן אליו. הוא בחן את פניו ושיערו הצבעוני.
"הכנסת לי צבע לאף." הוא התלונן.
"סליחה, אבל אני נראית כמו קשת בענן." התלוננתי גם ובאתי לידו, בוחנת את פניי ושיערי הצבעוניים. "רגע." אמרתי וחטפתי את המצלמה בידו.
"מה את עושה?" אלכס קרא.
"זה הקליט אותנו!" קראתי וכיביתי את המצלמה.
"וזה מטריד אותך כי?" אלכס לא הבין.
"כי זה הקליט אותנו! חסר לי שמישהו יראה את זה." התיישבתי על המיטה מכוסה בניילון.
"כבר אמרתי לך," אלכס התכופף אלי. "זה רק בשבילנו. אף אחד אחר לא יראה את זה, אני מבטיח לך."
"בטוח? חסר לך שאני אראה את זה ביו-טויב!" הזהרתי אותו והפניתי אליו אצבע.
"אני מבטיח." הוא הוריד את אצבעי למטה.
"טוב," נרגעתי וקמתי מהמיטה. הנחתי את המצלמה על השידה הקטנה והתקדמתי אל עבר הדלת. "אני הולכת להתקלח.״
"לא." אלכס עצר אותי. "אני הולך להתקלח."
"אני מכוסה בצבע, אני חייבת מקלחת." התעקשתי ופתחתי את הדלת, אבל אלכס חסם אותי.
"אם לא שמת לב, גם אני מכוסה צבע, אז גם אני חייב מקלחת." הוא הסתובב והלך לכיוון המקלחת.
"אלכס, אני צריכה להתקלח!" רצתי אחריו.
"אבל אני גם חייב להתקלח!" הוא נעצר והסתובב אלי.
נעצרתי מולו ונאנחתי. "בוא נראה…" חשבתי, ואז צץ במוחי רעיון. "אני יודעת." אמרתי וכרכתי את ידי סביב צווארו.
"זה הרעיון שלך?" אלכס שאל.
"הרעיון שלי…" אמרתי והעברתי את אצבעי מסביב לאוזנו ואז במורד צווארו. "שאם תתן לי להתקלח עכשיו, אחר כך נעשה מה שתרצה."
"מה שאני ארצה?" הוא שאל בשביל להיות בטוח.
רכנתי אל אוזנו. "מה שתרצה." לחשתי.
"אוקי… אני יכול להתמודד עם זה." הוא אמר, ויכולתי לשמוע את החיוך בקולו.
"יופי.." חייכתי ונשקתי לשפתיו. התרחקתי ממנו והלכתי לכיוון המקלחת.
"רגע, שאת אומרת מה שאני רוצה, את מתכוונת מה שאני רוצה, נכון?"
"כן, מה שתרצה." הסתובבתי והלכתי אחורנית לכיוון המקלחת. "שהיה לך כיף לחכות שעתיים!" קראתי ובמהירות פתחתי את דלת האמבטיה וטרקתי אותה אחרי.
"מה?" אלכס הספיק לשאול.
צחקתי והורדתי את הבגדים המלוכלכים מצבע מעליי, ונכנסתי להתקלח.

"אלכס!" קראתי.
לא הייתה שום תשובה.
"אלכס!" קראתי יותר חזק.
"מה?" שמעתי את קולו המעומם מאחורי הדלת.
"יש מצב שאתה מביא לי בגדים?" ביקשתי.
"כן, שנייה." הוא אמר. אחרי כשתי דקות, שמעתי את הדלת נפתחת.
"יופי, תשאיר לי את הבגדים ותלך, אני כבר יוצאת."
שמעתי את הדלת נטרקת, אבל עדיין ראיתי את הצל של אלכס מבעד לווילון האמבטיה. "למה אתה לא הולך?"
"כי אני רוצה להישאר." הוא ענה.
"נו, אני כבר יוצאת, לך!" התעקשתי וסגרתי את זרם המים.
"אני רוצה לראות אותך יוצאת, רק בשביל להיות בטוח." הוא גיחך.
"אז לא יוצאת, עד שאתה לא יוצא." אמרתי.
"אין בעיה, יש לי סבלנות."הוא ענה.
לי אין סבלנות. הוצאתי יד מבעד לווילון האמבטיה וגיששתי אחרי המגבת. לא מצאתי אותה. "אלכס?"
"הממ?" הוא המהם.
"איפה המגבת?"
"את לא צריכה אותה." הוא ענה.
"אני כן צריכה אותה."
"אבל אני מעדיף שלא."
אוי, בנים. "אמרתי לך, אני יצא, ונעשה מה שאתה רוצה. עכשיו בבקשה, תביא לי את המגבת."
"טוב, בסדר." הוא נשף בבוז כמו ילד קטן והושיט לי את המגבת.
"תודה." אמרתי ומיהרתי להתנגב. "אתה יכול לצאת, דרך אגב."
"אבל אני לא רוצה."
"אלכס." אמרתי.
"תצאי, ואני אצא." הוא הציב עסקה.
הבנתי שזה לא יגמר, אז עטפתי את עצמי במגבת והסטי את ווילון האמבטיה. "הנה יצאתי." אמרתי שרגלי דרכה מחוץ לאמבט. "עכשיו את יכול לצאת?"
"רגע." הוא אמר והבט בי מלמעלה למטה. אפשר להבין אותו. המגבת הייתה די קצרה, אז הייתי צריכה להדק את המגבת ולקוות שאלכס לא רואה כלום.
"תפנטז אחר כך, נו צא!" קראת ופתחתי את דלת האמבטיה.
"טוב בסדר, אני יוצא!" הוא צחק ויצא מהדלת.
סגרתי אחרי את הדלת ומיהרתי להתלבש. אלכס הביא לי את הבגדים שלו, חולצה שהייתה גדולה עלי בשלוש מידות, ותחתוני בוקסר שחורים. החולצה עצמה הייתה כמו שמלה עליי, ותחתוני הבוקסר הגיעו לי עד הברכיים. חיפשתי בתוך הארונות והמגירות, והצלחתי למצוא מסרק חדש שאני אוכל להשתמש בו.
"זאת הייתה מקלחת טובה!" קראתי שיצאתי מדלת האמבטיה.
"אני שמח שאת נקייה, אבל אני עדיין מלא צבע!" אלכס קרא מהחדר שלו.
התקדמתי אל עבר החדר שלו בזמן שאני מנגבת את שיערי הרטוב.
אלכס בדיוק סיים להוריד את הניילון מהמיטה, ושם אותו בצד עם שאר הניילונים. "גמרתי." הוא נאנח.
"הייתה מחכה לי, הייתי עוזרת לך." אמרתי והתחלתי לסרק את שיערי.
"אני לא יכול לחכות שעתיים בלי לעשות כלום, מצטער." הוא אמר והסתובב. "אפילו בבגדים הענקים שלי את נראית טוב."
"תודה." חייכתי. "גם שאתה ניראה כמו כל רחוב סומסום, אתה עדיין חתיך." החמאתי לו גם.
"וואו, את ממש יודעת איך לגרום לי להרגיש יותר טוב." הוא אמר בציניות.
"כן, אני יודעת."
"טוב, אני נכנס להתקלח." הוא אמר. "נראה אותך אחרי זה." הוא נישק אותי קצרות ויצא מהחדר.
בזמן שהסתרקתי, יכולתי לשמוע אל אלכס מזייף באמבטיה את מיטב השירים הפופולרים.
בזמן שהסתרקתי, שמעתי את הטלפון מצלצל. קמתי ממקומי וחיפשתי את הטלפון ברחבי החדר, עד שמצאתי אותו. 'אמא' היה רשום על הצג. אחרי כמה שניות, החלטי לענות.
"הלו?"
"אלכס?" קולה של קרן בקע מהצד השני של הקו.
"לא, זאת אן." עניתי.
"אן, מה שלומך?" היא שאלה.
"בסדר." עניתי לה.
"יופי. תקשיבי, תסמרי לאלכס שאני וריק לא נחזור הערב הביתה. בגלל הגשם חסמו את כל הכבישים, אז אני והוא נשארים במלון הלילה. נחזור מחר בצהריים, אוקי?"
"אין בעיה, אני אמסור לו." הבטחתי.
"תודה, מותק. ביי."
"ביי." ניתקתי את הטלפון.
הממ… ריק וקרן לא בבית. אני ואלכס לבד. הבטחתי לו שנעשה מה שהוא ירצה, אבל אני צריכה לחשוב, אני מוכנה לזה?
המשכתי להסתרק עד שאלכס יצא מהמקלחת לבוש בבוקסר עם שיער רטוב. "הי." הוא אמר שנכנס לחדר.
"אמא שלך התקשרה." אמרתי לו והתקרבתי אליו.
"מה היא אמרה?" הוא שאל והסיט את שיערי הרטוב לכתף אחת.
'אני מוכנה לזה.' אמרתי לעצמי. "יש לנו את כל הבית לעצמנו."