אהבה זו לא אגדה פרק 33

"קר היום." התלוננתי ועטפתי את עצמי יותר עם הסוודר.
"את מספרת לי? בחיים שלי לא ראיתי את ריק שותה תה באמצע היום." אלכס אמר.
צחקתי ופתחתי את הדלת.
נכנסנו לבתי הקולנוע, זרועו של אלכס חובקת את כתפיי.
"לפחות אין תור," אלכס אמר. "זה יותר טוב."
"אני דווקא אוהבת שיש תור. נותן לך צ'אנס לדבר." משכתי בכתפיי.
"אוקי, אם את אומרת."
אני ואלכס נעמדנו מול קופת הכרטיסים מאחורי הורה וילד. נראה לי שהילד היה צריך לשירותים, כי הוא לא הפסיק לקפץ במקום. או אולי הוא היה נרגש. מי יודע.
"תגידי," אלכס אמר לפתע. "את זוכרת שסיפרתי לך הדירה?"
הנהנתי.
"אז… רציתי לשאול אותך משהו לגבי זה."
"מה?"
"רציתי-"
"הבאים בתור!" הקופאית קראה וקטעה את דבריו של אלכס.
"שלום, איזה סרט תרצו לראות היום?" אמרה הקופאית המשועממת מאחורי מפריד הזכוכית.
"שתי כרטיסים לחדש של טום קרוז." אלכס אמר.
"אוקי." הקופאית פוצצה בלון מסטיק והקלידה משהו במחשב שלה. בסופו של דבר היא הביאה לנו את הכרטיסים שלנו, אז שילמנו לה והלכנו לבפנים.
"אז מה רצית לומר לי מקודם?" שאלתי.
"לא משנה." אלכס הניד בראשו.
"אוקי."
שתיקה קצה שררה ביני לבין אלכס.
"אז שניקח פופקורן?" אלכס הציע.
"ברור, מה זה סרט בלי פופקורן?" אמרתי כמובן לאליו.
"רק סרט." אלכס הציע.
צחקתי ונעמדתי בתור. "אז פופקורן גדול עם חמאה, כן?"
"ומים." אלכס הוסיף.
"למה לא קולה?"
"מים זה יותר בריא." אלכס התעקש.
"אבל קולה זה יותר טעים."
"אבל מים יותר זול. ואני מצטער, אבל הקופאית כמעט רוששה אותי."
הנדתי בראשי. "אוקי, מה שתגיד."
חיכינו בתור עד שסוף סוף הגיע תורנו.
"שלום, במה אני יכולה לעזור לכם?" המוכרת שאלה. היא העיפה בי מבט מזלזל ובאלכס מבט בוחן יותר.
"פופקורן גדול עם חמאה ושתי מים." אמרתי ונצמדתי יותר לאלכס.
"עוד משהו בשבילך?" המוכרת שאלה את אלכס והתעלמה לגמרי ממני.
"רק מה שהיא אמרה." אלכס חייך אלי.
"אוקי." המוכרת חייכה לאלכס חיוך פלרטטני מעט והלכה.
"איזה מעצבנת." אמרתי בלחש בשביל שאלכס לא ישמע.
"אויש, נו אל תקנאי." אלכס אמר. אולי בכל זאת הוא שמע אותי. "אף אחת אפילו לא מגיע לקצה הציפורן שלך, באמת."
"תודה." אמרתי ושילבתי ידיים. "ואני לא מקנאה."
"נו, את לא יכולה לעבוד עליי." אלכס שפשף את הכתף שלי.
"אני לא מקנאה." חזרתי על דבריי.
"את כן." הוא התעקש.
"אני לא."
"את כן."
"אני לא."
"את כן." אלכס קירב את פרצופו לפרצופי.
"אלכס, אני לא!"
"את כן." הוא צחק.
נשפתי בעצבנות וגלגלתי את עניי.
הוא צחק ונישק את מצחי. "אוח, הקנאית הקטנה שלי."
"אני לא!"
אלכס צחק. "מה שתגידי."
"הנה, פופקורן עם חמאה, ומים." המוכרת חזרה עם כל מה שביקשנו.
אלכס הוציא כסף מכיסו והושיט למוכרת.
"תודה." המוכרת חייכה אל אלכס. "שהיה לך.. אוי, זאת אומרת שהיה לכם יום נעים." היא צחקה מהבדיחה של עצמה.
אוח, הבחורות הארורות האלה! לקחתי את הפופקורן בידי והלכתי משם, בלי אלכס.
"וואו, לאיפה את רצה? הסרט מתחיל רק עוד עשר דקות!" אלכס רדף אחרי עם שתי בקבוקי מים בידו.
"אני רק אוהבת להקדים." שיקרתי.
"אן, לא לקנא." אלכס חזר על אותו הדבר בפעם המיליון בערך.
"מצטערת." נשענתי על הקיר ובחנתי את הפופקורן שבידי כאילו הוא הדבר המעניין בעולם. "אני פשוט לא אוהבת שבחורות מנסות להתחיל איתך בזמן שחברה שלך בדיוק לידך."
אלכס נאנח ונשען לידי על הקיר. "אני יודע שזה מציק. תאמיני לי, אני גם לא ירצה שאני היה איתך ובחור יתחיל איתך כל חמש דקות. לא שיש כאלה."
נשפתי בבוז. "תודה רבה באמת."
"לא, לא התכוונתי… אוח, לא משנה." הוא נשען שוב לאחור. ״את יודעת שגם אני מקנא לפעמים, נכון?״
״כן, ראיתי איך קינאת בבן דוד שלי.״ צחקתי.
״מה את רוצה, לא ידעתי שאתם קרובי משפחה!״ הוא התעצבן מעט. ״וזה לא רק זה.״ הוא הוסיף.
״מה זאת אומרת?״
"את לא חושבת שאני לפעמים תוהה מה יקרה אם לא היית פוגשת אותי? מה אם את יום אחד פשוט תלכי ולא תחזרי?"
מבטי הושפל לפופקרון שהיה בידי, ופתאום הוא לא נראה כל כך מעורר תיאבון.
"את יודעת שאני אוהב אותך, ואת יודעת שאני בחיים לא רוצה לפגוע בך. ואם, במקרה, הייתי פוגע בך, לא הייתי סולח לעצמי." הוא הביט בי וחייך את החיוך הצדדי שלו, אחד החיוכים שלו שאני נורא אוהבת. " ואם זה יקרה, אני לא אתפלא שתחטיפי לי איזה כאפה."
צחקתי והסתכלתי עליו. "אל תדאג, אם תחטוף ממני כאפה, זה היה רק מסיבה מוצדקת."
"אני מקווה." הוא נאנח ומישש את הלחי שלו, כאילו הוא מדמיין את הכאב של הכאפה שלא נתתי לו עדיין.
"מצטערת שאני מקנאה על כל שטות, אני לא היית צריכה להתנהג ככה."
"לא, זה בסדר, תשכחי מזה." אלכס נופף בידו לביטול. "שניכנס לסרט? בטח עדיין יש פרסומות, אבל זה בסוף יגמר."
"שווה לחכות לטום קרוז." צחקתי ולקחתי את ידו של לאכס, בזמן שהוא הוביל אותי אל תוך אולם הקולנוע.

" לא, אני ישים את היד!" לחשתי ושמתי את ידי על המשענת.
"נו, תוזזי את היד!" אלכס צחק בלחש ודחף את היד שלי מהמשענת.
"נו די!" צחקתי גם ודחפתי את היד שלו.
"אולי תפסיקו כבר שניכים?!" הגברת שישבה מאחורינו התעצבנה.
שנינו העפנו מבט לאחור ומלמלנו סליחה לגברת העצבנית שישבה מאחורינו.
"אוף, מתי הפרסומות יגמרו כבר?!" לחשתי לאלכס והנחתי את ראשי על כתפו.
"את זאת שאמרת ששווה לחכות לטום קרוז, לא?"
"אבל עדיין, זה כבר מציק." נאנחתי.
שנינו שתקנו בזמן שצפינו בפרסומת למיץ חדש שיצא. הילד ששתה את המיץ נראה כל כך נלהב, והוא היה קצת דומה ליוני ותום.
"היי," אלכס התחיל לדבר. "רציתי לשאול אותך-"
"יש!" הסרט התחיל!" התלהבתי.
אלכס הביט גם במסך וראה שהכותרות התחילו להופיע.
"כן, אבל אני-"
"אולי תשתקו כבר, הסרט מתחיל!" הגברת מאחורינו שוב התעצבנה.
"טוב בסדר, תסתמי גם את!" אלכס התעצבן עליה.
"סליחה, מה רצית לומר?" אמרתי.
אלכס הביט בי. " אני אספר לך אחר כך." הוא חייך חיוך עצוב.
שילבתי את אצבעותיי בשלו. "אני תמיד כאן אם אתה צריך אותי."
"עכשיו אני צריך את הפופקורן, אני יכול?" הוא ביקש.
גלגלתי עניים והבאתי לו את הפופקורן.

"אני לא מאמינה שהיא מתה!" קראתי שיצאנו מהסרט.
"אף אחד לא יכול לשרוד פגיעת כדור בלב." אלכס הסביר.
"אבל הוא היה יכול להגן עליה!" התעקשתי.
"זה אשמת התסריטאים, אל תאשימי אותי." הוא הרים ידיים.
שתקתי לכמה שניות ואז דחפתי את היד לקרטון הפופקורן המלא למחצה.
"זה לא עושה לך כאב בטן או משהו? כבר נהיה לי צרבת." אלכס אמר והביא לי את הפופקורן.
"מצטערת, אבל פופקורן זה אחד מהדברים שלא ימאסו עליי." אמרתי ודחפתי את ידו של אלכס שניסתה להתגנב לפופקורן. ״אמרת שיש לך כבר צרבת מזה!״
״אז זה אומר שאני לא רוצה עוד?״ הוא ניסה שוב לקחת מהפופקורן.
אז פשוט לקחתי פופקורן אחד וזרקתי לכיוון פניו. הפופקורן פגע באף של אלכס ונפל על הרצפה. ניסיתי להבליע צחקוק שאלכס פזל בשביל להביט באף שלו.
"בשביל מה עשית את זה?" הוא קרא.
משכתי בכתפיי והתחלתי לצחקק.
אלכס לקח פופקורן וזרק אותי עלי. הפופקורן שהוא זרק פגע לי במצח ונפל על הרצפה.
"היי!" קראתי וזרקתי עליו עוד פופקורן.
במהרה עשינו מלחמת פופקורן עם מה שנשאר בתוך הקרטון פופקורן שבידי. כמה הסתבכו לי בשיער ונפלו לי בין קפלי המעיל.
שיערו של אלכס היה מלא בחתיכות פופקורן, והאף שלו נהיה קצת שומני מהחמאה. בדיוק שהוא בא לקחת עוד תחמושת, הוא גילה שנגמר כל הפופקורן.
"לא נורא, עדיין אפשר לצבוע אותך." אמרתי בנחמה צינית.
אלכס הביט בי מאוכזב, אבל אז עניו נצצו, כאילו רעיון צץ במוחו.
"אני מכירה את המבט הזה," הזהרתי את אלכס והלכתי צעק אחורה. "מה אתה מתכנן?"
"אני? מתכנן?" אלכס אמר בציניות וצעד לכיווני צעד אחד.
"אלכס…" הזהרתי אותו וצעדתי שוב אחורה.
"אני לא מתכוון לעשות לך שום דבר." הוא אמר, והחיוך הצדדי והמוכר שלו התחיל לעלות בזווית שפתיו.
"לא!" קראתי והתחלתי לברוח ממנו.
"בואי לכאן!" אלכס קרא.
תוך זמן קצר הוא תפס אותי מאחורה והרים אותי כמו שק קמח.
"תוריד אותי!" צחקתי ודפקתי לו על הגב.
"לא באלי." הוא אמר ברוגע.
"נו, אלכס, תוריד אותי!" ביקשתי.
"טוב, רק בגלל שביקשת יפה." הוא צחק והוריד אותי מולו.
"תודה לך." התנשפתי והתחלתי לנקות פופקורן משיערי.
"רגע." אלכס אמר.
"מה?" שאלתי והבטי בו.
הוא תפס בפניי ונישק אותי נשיקה ארוכה ומתוקה. "תודה לך." הוא אמר וחייך.
צחקקתי מעט ונישקתי אותו נשיקה קצרה. " אתה יכול להביא כבר את האופנוע? אבא שלי וליאורה כבר יתחילו לדאוג. שלא לדבר על קרן, מה היא תחשוב שהיא עושה עם הבן שלה עד שעה כל כך מאוחרת?"
הוא צחק. "בסדר, בסדר, הבנתי את הרמז." הוא הביא לי נשיקה זריזה והלך להביא את האופנוע.
עמדתי ביציאה, עדיין מנקה פופקורן משיערי ומנערת עוד כמה ממעילי.
פתאום שמעתי מישהו מאחורי אומר: "מה בחורה כמוך עושה במקום כזה?"
נו באמת. "רואה סרט." עניתי בלי להסתכל מי זה היה.
"אז למה לא שתעזבי את הסרט המעפן הזה ותבואי איתי? אני מבטיח שזה שווה יותר מכל סרט." הוא אמר בגיחוך.
נאנחתי והסתובבתי אל עבר הבחור. "מצטערת, יש לי-" ואז ראיתי מי זה. הלב שלי נעצר לרגע, ואני בטוחה שהיתי חיוורת כמו סיד.
שם הוא עמד, אותו שיער בלונדיני, אותם עניים כחולות, וחיוך זחוח פרוש על פניו. איך לא זיהיתי את קולו קודם?
החנקתי זעקה. "דניאל?"