אהבה חדשה.. מרגע כואב לאוהב [חלק ראשון]

"אני מצטערת .. זה נגמר" ,היא אמרה כשהיא מסתכלת לי בעניים. לא יכולתי להסתכל עליה ,הרגשתי שאני נשרף מבפנים. לא יכולתי יותר. "למה?" שאלתי חנוק מדמעות.. היא באה ללכת ,תפסתי בידה.. "למה?" שאלתי שוב ,כשאני מסתכל על ענייה. זה עדיין מהפנט אותי כמו פעם.

"אני אוהבת את שון" היא לחשה ,ניתקתי את אחיזתי בידה. לא יכולתי להביט בה יותר ,הלכתי משם.. הלכתי על הים, על הסלעים. התיישבתי על אחד הסלעים ,נזכר בכול הדברים שעברנו, ועכשיו.. ?

עכשיו הכול בעבר ,היא לא רוצה אותי יותר. אהבת חיי זרקה אותי בשביל החבר הכי טוב שלי. בשביל מישהו שהיא מכירה בערך יומיים. למה הכרתי בניהם? למה? הוא לקח לי אותה..

לקח לי את הכול ,הסיבה שלי לחיות.. הכול הלך ,היא הייתה האוויר לנשימה שלי. היא הייתה הסיבה שהתעוררתי בבקרים. היא הייתה הנשמה שלי.

פתאום שמעתי קול מלאכי שר. לא הבנתי מאיפה מגיע הקול. קמתי מהסלע מתקדם על עבר הקול הקסום. ואז ראיתי אותה.

היא ישבה על אחד הסלעים הרחוקים ביותר. אלה שממש בתוך המים ,רגליה היו בתוך המים ונעליה בידה. היא ישבה מביטה על האופק ושרה בקולה המושלם. לא יכולתי להפסיק להביט עליה.

ואז היא הסתובבה ,כנראה הרגישה שלא לבד. היא הפסיקה לשיר והסתכלה עלי. ענייה היו מושלמות כול כך, כחולות אפורות.
"אל תפסיקי… בבקשה" אמרתי לוחש את מילותיי בשקט, מנסה לא להרוס את הרגע עם קולי. היא התחילה לשיר ,מסתובב עלי עם גבה. ממשיכה להביט על המים. השקיעה התחילה לפניי כמה זמן. שערה הבהיר התנופף לו ברוח.

התיישבתי לידה ממשיך לשמוע אותה שרה..
וככה…

ככה הכרתי את החיים שלי ,הילדה שבשבילה אני ייתן את הכול. לא היה אכפת לי מאמבר שזרקה אותי בשביל שון.

עכשיו כול מה שהיה במוחי זה להשיג אותה.. את הילדה עם קול המלאך.