אהבה ישנה ואחריה חדשה פרק 16

אופפפפפפפפפפפפפפ'.
אני לא מבינה למה זה קורה לי!!!?!
קודם תומר ועכשיו תומר ובשני הפעמים עם שירן.
אני לא מבינה מה היא לא אוהבת שאני מאושרת?!
חשבתי שהיא חברה שלי!!!!
טוב אני אתחיל מחדש… דיברתי עם ענבל ושני וקבעתי איתן ל-4 אצלי בבית ואז אני מסתובבת וקולטת את סיימון ואת שירן מתנשקים!!!!!
טוב אז הפעם החלטתי לנקוט בגישה יותר בוגרת ובמקום לתת לו סטירה ולצרוח עליו-מה לעשות?! כבר הלך לי הקול!!-באתי אליהם ואמרתי להם:
"חמודים..?תשיגו לעצמכם חדר ותתנו לאנשים לעבור פה!" נפנפתי בידיים שלי כאילו כדי שיפנו לי את הדרך והלכתי.
שמעתי את סיימון קורא לי.
התעלמתי.לא הסתובבתי.
לא רציתי שהוא יראה כמה שהוא פגע בי. ולא רציתי לדמעות לפרוץ מולו אז הלכתי לשירותים וישבתי שמה מתייפחת עד סוף ההפסקה.
כשנכנסתי לכיתה והתיישבתי ליד סיימון-לצערי-הוא נראה אשם וכל הזמן ניסה לדבר איתי.
התעלמתי ממנו ולא התייחסתי.
למזלי זה היה השיעור האחרון.
איך ששמעתי את הצלצול ארזתי את הדברים והתחלתי ללכת הביתה.
שמעתי את סיימון קורא אבל התעלמתי.
מה שקרה אחר כך פשוט הדהים אותי וזה קרא בשניות.
רגשתי משהו תופס אותי מאחור.
ראיתי בחטף את סיימון ואז הוא התחיל לנשק אותי.
בהתחלה ניסיתי להיפטר ממנו-בלי הצלחה-אבל אז לא יודעת מה קרה לי. משהו שבה אותי והתחלתי לנשק אותו בחזרה.
פשוט נשבתי בין שפתיו.
אבל אז פשוט נזכרתי.
נזכרתי בתומר וכל מה שהוא עשה והרגשתי שאני לא יכולה. אני לא שלמה עם הנשיקה הזאת.
התנתקתי ממנו אמרתי לו "מצטערת" וברחתי הביתה.
ושמה פשוט ישבתי בוכה במיטה שלי עד 4.
ב-4 הבנות הגיעו ומצאו אותי בוכה במיטה.
אמא שלי אמרה להם שזה ככה מאז שחזרתי הביתה.
הן ישר התחילו לדאוג ולהרגיע אותי אבל לא הצליחו.
בין היבבות סיפרתי להן מה קרה.
סיפרתי להן על הנשיקה עם סיימון סיפרתי להן מה קרה שמה בקיצור סיפרתי להן הכל.
הן לא אמרו לי כלום פשוט ישבו שמה.
אוקיי אחרי עוד חצי שעה של יבבות תפסתי את עצמי בידיים והלכתי לשירותים לשטוף פנים.
נרגעתי קצת.
ואחר כך בעידודן התקשרתי לסיימון.
אמרתי לו שאני מצטערת אבל עוד לא התגברתי על תומר ושאני רוצה שנשכח את הנשיקה ונמשיך להיות ידידי עד שאני איהיה משוכנעת ב-100% אחוז ששכחתי את תומר.
הוא אמר בסדר אבל שמעתי את האכזבה בקול שלו את העצב.
לא רציתי לפגוע בו באמת שלא. אבל זה יצא ככה.
-למחרת-
כשהגעתי לבית הספר שלחתי מבט שפשוט יכול להרוג בן אדם לשירן והתיישבתי במקום.
כשהמורה נכנסה לכיתה היא אמרה לנו שיש לה הפתעה משמחת עבורנו.