אהבה ישנה ואחריה חדשה 2 פרק 26

אוקיי מה?! מה הוא עושה פה?! הוא לא היה צריך לחזור רק מחר או משהו כזה?!
השתגעתי מבפנים! ופתאום הרגשתי כאב בצד השמאלי של החזה. מיד ידעתי מה זה. הרי הרגשתי אותו כל כך הרבה פעמים! ובאמת חשבתי שהוא לא יחזור. אבל הוא חזר.
"סיימון?!" זה כל מה שיכולתי לפלוט. אמרתי את זה בתדהמה מוחלטת! לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. הסתכלתי לכיוון הגלידה מקווה שענבל ושני יראו אותי איתו ויבואו לעזרתי אבל לא! כבר הייתי רחוק מדי מהגלידה. אוקיי. ניסיתי להירגע.
"נועה!" הוא אמר בשמחה שכזאת! באמת אבל באמת התאפקתי לא לתת לו סטירה ולשמחתי הצלחתי להחזיק מעמד אבל ידעתי שזה עד נקודת שבירה כלשהי.
"מה?! תגיד אתה לא הייתה אמור לחזור רק מחר?!" קראתי מעוצבנת.
-נקודת מבט סיימון-
אוי אלוהים! אני לא מאמין שראיתי אותה! שלוש שנים שהייתי רחוק ממנה! אני באמת כועס על עצמי שעזבתי אותה!
"סיימון?!" היא נראתה נדהמת.
"נועה!" קראתי בשמחה. ידעתי שזה כואב לה כל השיחה איתי. אבל באמת שמחתי לראות אותה!
"מה?! תגיד אתה לא היית אמור לחזור רק מחר?!" היא קראה אליי מעוצבנת.
אבל אז שמתי לב שהיא ידעה שהייתי צריך לחזור מחר זאת אומרת שהיא התעניינה במתי אני יחזור! זה נכון לא? או שאני סתם משלה את עצמי..?
"כן הקדימו לנו את הטיסה…"
"אמממ חבל אם הייתי יודעת לא הייתי מגיעה לפה היום!"
כאב לי לראות שכואב לה בגללי.
אבל הייתי חייב לעזוב אותה!! אילו רק היא ידעה… אילו רק היא ידעה למה!
"נועה… תקשיבי אני חייב לדבר איתך!"
"אין לנו על מה לדבר!"
"כן יש לנו!" התעקשתי. "אני יודע שפגעתי בך! אני יודע! אבל תני לי להסביר!"
"אני לא רוצה לשמוע את ההסברים שלך! ברור לך?!" היא ניסתה ללכת אבל תפסתי בידה.
"נועה פגעתי בך…. ואת פגועה אבל אני רוצה שתדעי שאני…. שאני אוהב אותך! מעולם לא הפסקתי!"
-נקודת מבט נועה-
"נועה פגעתי בך…. ואת פגועה אבל אני רוצה שתדעי שאני…. שאני אוהב אותך! מעולם לא הפסקתי!" הוא אמר לי.
מה?! מה זאת אומרת?! הוא אוהב אותי!?!
אבל לא התכוונתי לסלוח לו מהר כל כך!
בדבר אחד הוא צודק! הוא פגע בי!
וידעתי ידעתי שהגעתי לנקודת השבירה שלי! ואז פשוט… התפרצתי עליו!
"אהה כן?! אם אתה אוהב אותי! סליחה, אהבת! למה עזבת?! אתה יודע מה זה עשה לי?! חודשים הייתי הרוסה בגללך! אתה יודע כמה כעסתי על שני?! אתה מבין שרק לפני כמה דקות סלחתי לה?! והיא הסבירה לי הכל! ומה שהיא הסבירה לי?! פגע בי עוד יותר! סיימון זה לא משחק יותר!!!! אתה פגעת בי ואין לי שום כוונה לסלוח לך!!! אוקיי?! לפני שנתיים בכיתה י' שנה אחרי שעזבת כשסוף סוף חשבתי שהתגברתי עליך מה שהבנתי שזה לא נכון! עובדה כי עכשיו אני פגועה ואני מודה זה כואב לי שאני פה מדברת איתך! אז בכיתה י' פגשתי מישהו! מישהו שעזר לי להתגבר עליך! מישהו שעזר לי לאסוף את כל החלקים השבורים של הלב שלי! ואתה יודע מה?! כן אני מאוהבת בו! ואני הולכת איתו לנשף הסיום שבוע הבא וקוראים לו עומר ואני מקווה שזה רמז ברור שזה נגמר ביני לבינך ואתה אפילו לא יכול לנסות! וכן יכול להיות שלא התגברתי עליך עד הסוף אבל אני בכיוון! סיימון זה נגמר!!!!!!!!! אתה לא מצפה שאחרי שלוש שנים אתה תבוא ואני ייפול לזרועתייך נכון?! כי אני לא!!" הדגשתי בכוונה את המשפט האחרון ופניתי עם דמעות בעיניי לשירותים.
ראיתי את ההלם בעיניו אבל בהחלט לא ראיתי כאב!
"נועה חכי!" שמעתי אותו קורא מאחורי. ושמעתי שהקול שלו נסדק. ולמרות-אני מודה-עדיין יש לי משהו אליו לא התייחסתי דחקתי את זה לתיבה סגורה בלב ובמוח.
ענבל שני נכנסו אחרי. כנראה הן ראו את ההתפרצות שלי עליו.
"או מיי גאד! נועה את בסדר?" שני פנתה אליי מודאגת כשראתה את הפרצוף שלי.
"לא!" אמרתי לשתיהן וזרקתי על שני והתחלתי לבכות לכתפה. "אני פשוט לא מסוגלת להתמודד איתו עכשיו! אני פשוט לא יכולה!" אמרתי והמשכתי לבכות.
"די נועה הכל יהיה בסדר! יש לך את עומר ואותנו! אנחנו נעזור לך." עודדה אותי ענבל אבל זה לא עזר.
כשסוף סוף נרגעתי יצאנו אל הקניון והחלטתי שאני שוכחת מה קרה עכשיו וממשיכה בחיים שלי אם לא הייתי רואה פתאום את עומר.
הבעיה הייתה שסיימון לא הלך.