אהבה לא צפויה- פרק 10 (16+)

לא היה לי שמץ של מושג,מתי היה הזמן שאני ואביה הפסקנו ליטרוף אחד את השני בנשיקות,אבל בזמן שכיסיתי את עצמי בסמכתי בלילה,ידעתי שהשמש תעלה בעוד כמה שעות. זה היה אומר שאני הייתי צריכה לעבור אימון בלט של שלוש שעות על שנתיים שינה.
אבל לא היה לי אכפת. כל דקה שלא הייתי במיטה הייתה מבוזבזת בידיו של אביה.
חייבתי את עצמי לסגור את עיני ולנסות להפסיק לחשוב כל כך,אבל אני פתחתי אותם שניה אחרי זה.
רמבו נכנס להתקף נביחות.
אני קפצתי מהמיטה לחלון. רמבו לא היה סוג כלב של נביחות הוא רק היה נוהם,מחייך ומקפץ.
אני בחיים לא ראיתי אותו ככה. זה היה הוא או מישהו בקרבה,היה מוכה למוות.
לא יכולתי לראות יותר מדי חוץ מהמלונה שלו והמון צלים של אנשים סביבה.
פתאום ראיתי התפרצות של אש סביב המלונה שלו.
זה לא היה משהו שחשבתי על,זה היה פשוט אינסטינקט.
אני קפצתי מהחלון החוצה. רק היה לי במחשבה להציל את רמבו מהאש.
מי הדליק את האש אפילו לא היה במחשבתי,רק הייתי צריכה להגיע אליו ולהציל אותו.
אני הגעתי למלונה שלו ושמתי לב שהנביחות שלו הפסיקו ולא הבנתי אם זה היה בגלל שהוא פחד או פשוט מת. לקחתי בקבוק גדול של מים שתמיד היה מונח פה,לריצות של אמי בבוקר ורצתי לעבר המלונה. השפרצתי את המים על המלונה בתקווה שהם יכבו את האש.
אני לא יכולתי להבין אם הצחוק מאחורי רק התחיל או תמיד היה שם,אבל היה שם גם מחיאת כפיים. הסתכלתי מבעד כתפי וראיתי את רן והתאומים המסריחים. בלי אביה שיגן עלי,המבטים המטרידים שלהם הלחיצו אותי.
"אז אנחנו נפגשים עוד פעם." רן אומר,מתקדם קדימה מהתאומים.
הרגשתי שאני יכולה להקיא,אבל לא נתתי לזה לעצור אותי מלענות.
"אני קוויתי שנפגש עוד פעם כי אני לא בטוחה שראיתם את המשר הקודם ששלחתי לכם."
אני עוד פעם הראתי לו את התנועה עם ידי שהראיתי לו פעם שעברה.
ידעתי שזה ילדתותי. ידעתי שזה לא במקום. ידעתי שזה לא יעזור לי נגד שלושה בנים גדולים יותר מהבית שלי. אבל זה הרגיש כל כך טוב בזמן הזה.
הפרצוף של רן השתנה,כאילו שהוא לא האמין שאני מסוגלת לעשות דבר כזה.
"אני הולך להינות לראות אותך נשרפת,זונה." הוא אמר,יורק לצד.
"תקחו את הזונה הזאת,שנוכל ללמד אותה קצת נימוסים." הייתי צריכה לצרוח,הייתי צריכה לרוץ,הייתי לפחות צריכה להפיל את הבקבוק שהם התקדמו לעברי שיהיו לי שני ידיים להגן על עצמי,אבל אני תמיד לא הייתי ילדה שעשתה מה שהיא הייתה צריכה לעשות.
אני התבוננתי לעבר הבית של אביה,מחכה לו לרוץ החוצה ולהציל אותי. שתי זוגות ידיים הרימו אותי,מהפכים אותי בכוח כל כך חזק שהבקבוק נפל מידי מהר.
"שווה לכם לשחרר אותי עכשיו!" אני צרחתי על שניהם,מנסה להישתחרר.
"או שאתם רוצים חור בשכל?" עוד מבט מכתפי,לא הראה שום אביה רחבי.
"הוא לא הולך להצילך מותק." רן אמר,מתקדם.
"אביה לא טיפוס הגבר שאוהב לשחק את הגיבור. הוא יותר האנטי גיבור אם תשאלי אותי." זה הרוויח כמה ציחקוקים מלידי.
"חחח מצחיק." אני התחצפתי.
"זה בא מהבן אדם שהדליק את המלונה של כלב חסר עזרה,בכדי להוביל ילדה מחוץ לביתה,בכדי שהוא יוכל להפחיד אותה. זה נשמע לך כמו מישהו שיכל לזהות גיבור שהוא ראה אחד?" אמא שלי אמרה מאז גיל שלוש,שהפה שלי הולך להיות למה שמתתי. ממראה הפרצוף של רן הבנתי למה.
"אז מה בידיוק את קוראת לי?"
אני סגרתי את עיני הורדתי את רגלי לריצפה.
"פחדן."
זה לא היה נראה שמישהו עם המשקל שלו,היה יכול לזוז כזה מהר איך שהוא זז אבל הוא הצליח.
"אני תכננתי על לתת לך לחיות" הוא לחש לתוך אוזני,בזמן שידו נעצרה סביב צווארי.
"אבל זה היה לפני התגובה." ידו ירדה מצווראי והלכה לראשי.
אני כבר ידעתי מה הוא תכנן לעשות,אז התכוננתי כבר.
אבל אפילו אם כל התיכנון לא ציפיתי כל כך המון כאב מזה שהוא משך בשיערי כל כך חזק שהייתי בטוחה שהוא הוציא לי חלק ממנו.
"ישלך שיער יפה." הוא אמר,שקול מוכר נשמע מאחורי.
"אני מקווה שתוהבי את זה." הריח החזק היה מהיר,יותר מהיר מהשכל שלי שמבין שהבן הזה שורף את השיער שלי. בסוף,צרחתי.
"תחסה את הפה שלה,נתן." רן דרש,דוחף אחד מהתואמים.
"כוס עמאק,שניכם לא שווים שיט." בזמן הזה כבר,יכולתי להרגיש את האש משיערי מתקרב עלי,הורס את שיערי עם קרבו.
ידעתי שאני לא יצא מזה עם שיערי,אבל עדיין היה סיכוי,קטן שהוא היה,שיכולתי לצאת מזה עם חיי.
זה מה שסמכתי על,שנשכתי על אצבעתו של רן שיכולתי ליטעום כבר דם,והאמנתי בזה אפילו יותר שדרכתי על רגלו של אחד מן התואמים.
זה מה שקיוויתי על שלא הרגשתי שום ידיים מחזיקות אותי יותר וששמעתי שלושה קולות של כאב לידי.
הרגשתי את האש מלקק את צווראי ועשכיו במקום בושם של אש באוויר הרגשתי את הריח של עור נשרף באוויר,שהריח שלו היה יותר נורא ממה שנשמע.
אני רצתי למים לבריכה ליד. הרעיון היה לקפוץ לבפנים. הקטע הוא שאתה נשרף,הדבר החרון שאתה עושה הוא לחשוב.
אני הגעתי וקפצתי לבפנים.
המים שרפו בדרך אחרת, לא ידעתי כמה זמן הייתי בפנים,אבל ידעתי שרציתי להישאר אפילו יותר.
שם היה רוגע ושקט ושום ריח לא נעים של מדורה.
זה היה פשוט רגש של הצלה. לצוף שם בלי אש דבוק אלייך. שחשבתי שלטבוע זה לא דבר כל כך רע. אבל לא הצלחתי להינות מההרגשה יותר מדי,לפני שהיו ידיים על צווארי.
"אם הייתי בחור טוב,הייתי פשוט טובע אותך וגומר עם זה." הוא אמר מוציא אותי מהמים.
"אבל אני לא בחור טוב." אני נפלתי כל הדרך מהבריכה.
"את הולכת לשלם על הכל זונה." זה היה הרגע שהכל הרגיש אמיתי. זה היה בכאילו שאני האמנתי לעצמי,שהכל עד עכשיו רק היה סיוט נורא ועכשיו קמתי ממנו.
אני ידעתי שיש המון סיכוי שאני הולכת למות בדקות הקרובות. מה אני אעשה?