אהבה מאכזבת – הקדמה

לדעתי אהבה זהה דבר מטופש. אך פעם לא התעניינתי בזה.
אף אחד בכיתה שלי לא אהב אותי ואני לא אהבתי אף אחד. אבל יום אחד הגיעה ילד חדש לכיתה. כל עולמי השתנה. הוא היה מדהים! נדיב, לא שוויצר, חתיך, לא סנוב, עוזר, ממש טוב!

את הכול אני אספר כבר בפרק הראשון.
אז, אני דנה, אני בת 11. אני אוהבת אדום כהה ובוהק
יש לי צבע עור דיי בהיר ושער בלונדיני חלק.
עיניי כחולות ואפי קטן. הפה שלי… אני לא ממש יודעת מה להגיד על הפה שלי… הוא יפה?
אני חכמה, אבל אני לא חנונית. אפשר לאומר שאני ילדה ממוצעת.

הכיתה שלי לא מתקדמת. אין בה חברים ואפילו לא ידידים. אף בת אצלנו לא מדברת על בנים ואף בן על בנות. כל החברות שלי שהן לא איתי בכיתה אומרות שאנחנו עולים ל-ו' וכבר כדיי לנו להתקדם. הילדה הכי מעצבנת אצלנו? שיר.
מעצבנת? מאוד מעצבנת.
סנובית? דיי.
שוויצרית? ממש.
חברות? המון.
עשירה? דיי.
מקובלת? מבין 1 ל-10, 7. מופתעים? גם אני, אבל יש אחת יותר מקובלת ממנה. שירן (החברה הכי טובה שלי).
שירן:
נחמדה? מאוד.
מעצבנת? טיפ טיפה (פעמים נדירות).
נדיבה? מושלמת.
יפה? מהממת.
שער חום גלי עם פוני צד שעולה קצת על העין.
סטייל? הורס. היא מעצבת עיצובים יפים בטופ מודל, לבושה יפה.

זאת הייתה ההקדמה בסיפור.
כדיי שתכירו את הדמויות. הסיפור האמיתי יתחיל בפרק הבא…