אהבה מאכזבת – פרק 2
חזרתי הביתה ואמא שאלה איך היה היום הראשון. אמרתי שכיף.
לא התאפקתי ואמרתי: "אני מאוהבת!" סתמתי את פי. לא ידעתי מאיפה זה בא. אמא כאילו קפאה במקומה היא הסתובבה אליי ואמרה: "יש לנו שיחה".
לא ידעתי אם זה רע או לא.
בשיחה שלנו אמא הסבירה לנו כמה דברים על החיים. "זה לא כזה פשוט וקיוויתי שזה יגיע בגיל מבוגר יותר, אולי לא תביני" היא הסבירה.
היא הסבירה לי דברים שלעולם אני לא אעז לכתוב כאן.
בנוסף אמא סיפרה לי שהכול הולך להיות טיפה אחרת והיא מפחדת שאני אתאכזב. שיהיה לי רע. שאקבל איך אומרים? דחייה. היא אמרה שיש כאלה שזה שובר אותם. שייקח להם זמן להתאושש מזה.
אהבה מפחידה.
אני אוהבת לכתוב שירים. זה עוזר לי להתגבר. הנה שיר שכתבתי על המצב המסובך שאני נמצאת בו:
והנה אני יושבת
חושבת על העתיד
מה יקרה
אם אעשה את זה
כל עולמי ישתנה!
האם זה מעשה נכון
להיות רגועה?
האם זאת התשובה,
לעשות מעשה נועז?
להתגבר על הפחדים
להתמודד עם אכזבות.
ואולי זה נכון
שאני לא יודעת
מה לעשות
במצב כזה.
אני רק מתחילה
זאת אהבה ראשונה
שהכי כואבת,
והכי שוברת,
שיש.
תגובות (5)
מושלםםםםםםםםםם♥
ואחד השירים היפים שלך :)
והמשכתי את הסיפור שלי, תקראי :)
קראתי
ממשיכה
תשמשיכי
ממשיכה