אהבה מאכזבת – פרק 3

למחרת הלכתי לבית ספר. בשיעור הראשון ראיתי שדן לא יושב לידי. שירן יושבת לידי. דן יושב עם רוני.
"למה אני לא יושבת ליד דן?"
"אני לא מספיק טובה בשבילך?"
"כן אבל זה מקומות קבועים, לא?"
"לא הקשבת? המורה אמרה שמותר לשבת איפה שרוצים בשבוע הראשון. מה קורה לך?"
"אופס" בליבי התעצבנתי.

בהפסקה הלכתי לדבר עם דן. "היי, דן, זוכר אותי? אני דנה" אמרתי לו.
"כן, דנה"
"חשבתי לעצמי, איפה רוני?"
"רוני עם שירן, לא ראית?"
"אה, כנראה שלא"
פתאום משום מקום באה שיר (הילדה המעצבנת והשוויצרית).
היא דחפה אותי ונגשה לדן. דן עמד להגיד משהו אבל שיר הקדימה אותו ואמרה: "היוש, אתה דן, נכון? בוא אני אעשה לך סיור בבית הספר". "אה נשמה מאוד נחמד אבל אני צריך ללכת" הוא ענה לה.
"איך הוא מעז? הרי זאת אני, שיר! את!" היא הסתובבה אלי. "אני?" שאלתי בלי הבנה. "את בטח שטפת לו את המוח! אוף, אני עוד אצליח!" היא הלכה משם בסהרה. מה קרה הרגע? היא עושה דרמות. רגע אחד! היא מאוהבת בו בדיוק כמוני. יש לי מתחרה! אם לא הייתי ביישנית כזאת הייתי מקדימה אותה.
אוף אני.