אהבה מאכזבת – פרק 4
חזרתי הביתה מאוכזבת מאוד.
"אמא, מה כבר יקרה אם אני לא אנסה?" שאלתי את אמא שלי.
שככתי לספר. אני גרה רק עם אמא שלי. אבא שלי גר ממש רחוק ואני בקושי רואה אותו.
"משהי אחרת תתפוס לך אותו. את לא יכולה לשבת ולחכות שמשהו יקרה כמו שאת רוצה. את חייבת לפעול!" אמא ענתה.
'את חייבת לפעול…. את חייבת לפעול…..' חזרתי על המשפט הזה בראש שלי.
אני חייבת לפעול……
למוחורת בבוקר החלטתי לעשות מעשה נועז.
הגעתי לבית הספר מוגדם בכוונה כדי שאתפוס מקום ליד דן. הצלחתי! דן התיישב לידי. הוא שאל כהרגלו: "מה קורה, דנה?"
עניתי ברוגע: "אחלה, דן, מה איתך?"
"אחלה"
הכול עובד מצוין עד עכשיו!
עד, עכשיו (עם דגש על ה'עד')…..
שיר הגיעה. שיר הגיעה!
היא דחפה אותי, שוב, התחילה לפטפט עם דן.
"אבל, דן…." מילמלתי וברחתי משם כמעט בבכי.
אני כזאת טיפשה! הנה לשיר הזאת יש ביטחון עצמי גדול משלי והיא הצליחה.
אני לא מאמינה! אני ראיתי את דן באופק. הוא רץ אחרי. כן אכפת לו ממני. אבל רגע! מה אני רואה? רוני ושירן רצו יחד איתו. הרגע הרוס.
"דנה! מה קרה?" שירן שאלה בדאגה. לא עניתי לה. לא רציתי. לא הרגשתי שיש צורך לענות לה.
רק המשכתי לרוץ. שירן עמדה שם ולא הבינה מה קורה.
לא דיברתי עם אף אחד מהם כל היום.
אני לא יודעת עם זה מעשה נכון אבל החלטתי שאני צריכה קצת חופש מזה.
תגובות (2)
תשמיכי!!!.
טוב אני משיך