אהבה מוזרה

סיפור <3
הקדמה:

אני דניאל בת 17 מראשון לציון, אני חולה על חתולים וישלי 2 חתולים מיקי וקימי שהם תאומות סיאמיות!
יש לי 2 חברות הכי טובות שקוראים להן מישל ורוני אנחנו BFF כבר 4 שנים או יותר!
אהה כן שחכתי אני בלונדינית עם עיינים ירוקות ועכשיו יש לי גוונים בצבע תכלת!
מישל היא גם בלונדינית אבל עם עינים חומות ולרוני יש שיער חום ועיניים כחולות!
יש לי חבר :~) שקוראים לו גיא  יש לו שיער שחור ועיניים חומות אבל הוא ממש חתיך ^~^
ישלי אחות קטנה בת 14 שקוראים לה לין היא ממש דומה לי בשיער ובעיניים אבל לה יש גוונים ורודים!
אני עשירה מאוד ^-^ אבל ההורים שלי גרושים  ולכן כל חצי שנה אני נוסעת לאמריקה עם אחת הBFF שלי!
אני ילדה חכמה ויפה כמו שאומרים…
פרק 1:
קמתי אחותי חולה אז לא הערתי אותה… לבשתי שורט גבוה גופיה לבנה ומן עליונית מהממת בצבע שחור
גיא: חיימי? תרדי אני מחכה לך
אני:מאמי אני בת יש לי מה לעשות חכה קצת
גיא : טוב
בכוונה גרמתי לו לחכות, ירדתי וראיתי אותו מתנשק עם לורי הילדה הכי מקובלת בשכבה עברתי לידו ורצתי לבית ספר אני לא מאמינה שככה הוא בוגד בי ועוד מתחת לבית שלי…
רצתי לחפש את רוני כי בדברים כאלה היא מומחית היא החברה שבאמת אפשר לדבר איתה
אני:רוני
רוני: מה חיימשלי מה קרה למה את בוכה?
אני: גיא הוא הוא הוא בגד בי
רוני: עם מי?
אני: עם לורי
רוני: קודם כל תנגבי את הפנים ותפסיקי לבכות הוא לא שווה את זה את יותר טובה מזה חוץ מזה זה היה צפוי הוא בגד ב-20000 בנות רק בשנתיים האחרונות בואי תני לי חיבוק
חיבקתי אותה וכל כך שמחתי שיש לי חברה כזאת היא מדהימה!
חזרנו לכיתה וקיבלתי פתק ורשום בו:
"אני מצטער בואי נחזור אחורה אני אוהב אותך באמת זאת הייתה טעות גדולה "
החזרתי לו תשובה:
"אני לא יכולה לסלוח לך! נשבר לי הלב ל20000 חתיכות קטנות פלסטר לא יתקן את זה דבק גם כן רק זמן תן לי זמן ואני אשקול אבל בזמן הקרוב לא סורי לך ללורי למי שאת הבוגד בכולן איתה!"
הבאתי לו את הפתק והיה להפסקה אז יצאתי הכי ראשונה .
אחרי כל היום המתיש בבית ספר הלכתי הביתה ולקחתי את לין לרופא והיא קיבלה חופש של 3 ימים :0 הלכתי איתה לקניון רוטשילד וקנינו מלא דברים.
ראיתי את לורי עם גיא מחובקים
הלכתי עם לין מהר לכיוון השני והלכנו הביתה ושם פגשתי…

פרק 2 – הרצון
שם פגשתי ילד חתיך ממש אבל עוד לא התגברתי על גיא וכל האהבה שהייתה לי כלפיו אז הלכתי הביתה
נכנסתי ושם חיכה לי אבא!
אני ולין: אבא!!!!
אבא:חמודות שלי
אני:למה באת?
אבא: כי אני התגעגתי יותר ממה שחשבתם
——————————————————————————————————————————
נקודת מבט של אבא:
אני לא יכולה לספר להם שאמא נפטרה ממחלה שהם לא ידעו אז שיקרתי אבל זה לטובה כשהן יתחילו לחקור אני אגלה להם…
נקודת מבט רגילה:
חיבקתי את אבא והלכתי לחדר לקחתי בגדים להחלפה והלכתי להתקלח! איזה כיף אבא בבית, ואמא גם וואו סוף סוף נרגיש קצת כמו משפחה נורמלית ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 10 ולין בת 7 היינו ממש קטנות ולא ידענו איך לחיות עם זה זה לא קל…
הכנתי לנו ארוחת ערב- עוף ואורז ישבנו בשולחן מוזר אמא לא הייתה ואכלנו ואז הגיעה הזמן של הדיבורים…
אבא: נו ילדות יפות שלי, דניאל מה איתך וגיא?
אני: אממ.. נפרדנו הוא בגד בי עזוב לא בא לי לדבר על זה
אבא: טוב נו ומה איתך לין יש לך חבר?
לין : כן הוא מאוד חמוד הוא בת 16 קוראים לו דין
אבא: בן 16?! הוא גדול ממך בשנתים!
לין: נו ו…
אבא: אנלא מאמין ומה אמא אמרה על זה?
לין: שזה בסדר
אבא: טוב…
אז כן לאחותי יש חבר אבל החסירה פרט שהם שכבנו והוא לא בן 16 הוא בן 18 סבבי היא מפחדת מהתגובה
אני: אבא אתה יודע איפה אמא
אבא: טוב נו אני חייב לספר
לין: לספר מה אבא?
אבא: אמא היא נפטרה
אני: אני לא מאמינה
מרוב עצבים קמתי מהשולחן והלכתי לחדר לבכות שם איזה מטומטמת אני הוא בא רק כדי שניהיה עם מישהו כשאמא נפטרה! בכיתי לכרית שלי ורשמתי ביומן
הצצה ליומן:
היום זה היום הנורא!
גם בגדו בי וגם אמא שלי נפטרה לפעמים אני שואלת את עצמי למה אני בכלל חיה אולי קל יותר אתם יודעים לחתוך, להתאבד ולגמור עם החיים האלה החיים המעצבנים שרק עושים לי רע אני יודעת שאני אגיע למקום טוב שם בשמיים ופה מה אני כבר יכולה לעשות אני בוכה ולאף אחד לא אכפתלכולם יש עניין אחר אז לפעמים זה מה שאני חושבת שאני צריכה להירדם ולא לקום יותר…
אחותי נכנסת לחדר הלכתי לשטוף פנים כשחזרתי…

פרק 3- אחות וחברה

כשחזרתי ראיתי אותה קוראת ביומן שלי אני עדיין חצי בוכה
אני: מה את עושה עם היומן שלי?
לין: זה באמת מה שאת חושבת את רוצה להתאבד?
אני:זה לא עניין שלך
לין: זה כן את אחותי וכל מה שאני רואה ביומן זה שאת רוצה למות למה?
אני: כתתבגרי תביני
לין: אני שונאת שאת אומרת לי את זה מה אכפת לך
אני: כי לא יודעת עכשיו עזבי אותי
לין : גם אני עצובה מזה שאמא נפטרה אבל..
התחלתי לצעוק עליה
אני: את בכלל לא מבינה מה עובר עליי את יש לך חבר מושלם שלא עשה לך כלום ויש לך את כל העולם ששפוט שלך ומה אני כלום עכשיו עזבי אותי את לא יודעת איך אני מרגישה עם המוות שלה אמא זה ה-דבר החשוב בישבילי!
לין: רק ניסיתי לעזור
ואז היא יצאה מהחדר
התקשרתי למישל ורוני בסקייפ והם לא ענו התקשרתי עליהם בטלפון ומישל ענתתה:
מישל: מה יפה?
אני:איפה רוני?
מישל: לא יודעת הכל בסדר
אני: לא את יכולה לבוא אליי ותשני אצלי?
מישל: הכל בישבילך!
אני: טוב תודה!!!
ואחרי שעה היא באה אליי וסיפרתי לה הכל על אמא על גיא על היומן הכל נשפכתי
הלכתי לטייל עם מישל והגענו לגינה שבה ראיתי את אותו בחור חתיך הוא ניגש אלי ו…

פרק 4- פגישה
_____: דניאל?
אני: כן אני אמורה להכיר אותך?
_____: האמת שכן נו מה את לא זוכרת?
אני: לא
____: רן, חבר ילדות היינו החברים הכי טובים בכיתה א'-ו'
אני: יואו איך השתינית לא זיהיתי אותך!
רן: טוב אני חייב ללכת תתני לי את המספר של אולי נדבר 
אני: קח: 050*********
רו: נדבר
הלכנו הביתה וישר ניגשתי לכתוב ביומן
הצצה ליומן:
אני לא מאמינה פגשתי את רן, עם אתה לא זוכר יומן רן הוא היה החבר הכי טוב שלי מ-א'-ו' שהייתי מאוהבת בו אבל כלום לא הלך היינו כמו אח ואחות ואולי זה דווקא כיף כי היינו יחד כמעט כל הזמן!!!
אבל מה שביאס אותי עכשיו כשפגשתי אותו זה שעדיין אחרי שכ אחד הלך לדרך שלו הייתי דלוקה עליו בלב והוא היה עם אותה בת שהייתה חברה שלי שאותה אני זוכרת טוב היא הייתה ממש חמודה והם ביחד ואני חוזרת לאותו עמוד היום יותר מוקדם למה אני צריכה את זה….

הלכתי להתקלח ואז גם מישלואז עשינו לילה לבן וראינו סרט ואכלנו חטיפים ומה לא עשינו
הלכנו לבית ספר לבשתי טייץ גלקסיה וחולצת גלקסים נופלת!
ובשער חיכה לי…

פרק 5:
ובשער חיכה לי גיא עם פרחים – הפרחים האהובים עליי, כלניות- התקדמתי לעבר השער
גיא: דניאל אני יודע שהתנהגתי כמו טיפש אבל את מוכנה לסלוח לי?
אני: גיא אתה יודע שאני אוהבת אותך אבל כמו שפגעת בי אף אחד לא פגע בי
גיא: אני יודע אני מצטער אני…
משהו משך אותי עליו והתנשקנו לפני שהוא סיים לדבר כנראה אני עדיין מאוהבת בו ואני לא יכולה בלעדיו, וואו כמה שאהבה היא מוזרה .
קיצר חזרנו אבל המחשבות על רן לא עזבו לי את הראש ניזכרתי באותם זמנים טובים שהיינו אח ואחות לא אמיתיים כמה שנהננו וכמה שאהבה שלנו לא הצליחה כי פחדתי…
קיבלתי צלצול
רן: מה ניש?
אני: היי הכל סבבי
רן: רוצה להיפגש?
אני: אממ… סבבי איפה?
רן: לגינה של אתמול ואז נלך לטייל
אני: טוב עוד חצי שעה אני שם 
רן: מחכה…
לבשתי שורט ארצות הברית וגופיה לבנה
יצאתי
וראיתי אותו התקרבתי ונתתי לו חיבוק והתחלנו ללכת במקום לא מוכר…
הלכנו והלכנו עד שהגענו לבית נטוש
רן: היי דניאל בואי ניכנס
אני: אני א יודעת
רן: על תפחדי אני אשמור עלייך!
אני: טוב
רן: בואי ~ואז הוא חייך את החיוך שלו אותו חיוך שהמיס את הלב שלי בכיתה ה' אותו חיוך קטן חושף שיניים ומדהים~
נכנסו היה קצת אור נכנסנו לחדר ושם היו מלא מלא פרחים אדומים ולבנים מפוזרים על הרצפה בצורה של לב, רן נכנס לתוך הלב והוציא ורד
רן: תסכימי ליהיות חברה שלי?
אני לא ידעתי מה להגיד אני ממש אהבתי אותו ועכשיו אבל גיא..
אני: רן, יש לי חבר.
רן: או אני מצטער לא ידעתי..
אני באתי אליו ונתתי לו חיבוק ואמרתי לו באוזן: זה לא אומר שאני לא אוהבת אותך
ואז התנשקנו…
חזרתי הבייתה בסביבות 17:00 וישר הלכתי למחשב לדבר עם רוני בפייס
אני: רוני אני בנאדם רע…
~אחרי 5 דקות~
רוני: למה את חושבת ככה?
אני: השלמתי עם גיא ואז התנשקתי עם רן
רוני: אז?
אני: אני מרגישה רע
רוני: תגידי לגיא נאי בטוחה שהוא יבין ועם לא הפסד שלו!
אני: את בט צודקת!!!
אכלתי והלכתי לישון
התעוררתי בבוקר והפעם אבא העיר אותי ולא אמא…
הגעתי לכיתה מישל לא באה… רוני חיבקה אותי
ורן גם- כן רן עבר לבית ספר שלנו-
ואז הלכתי לדבר עם גיא..
אני: גיא אני חייבת לומר לך משהו…
גיא : גם אני
אני: תגיד
גיא: התנשקתי עוד הפעם עם לורי
אני: ואני התנשקתי עם רן
גיא: אני מצטער
אני: גם אני ועם היחסים שלנו כוללים בגידות משני הצדדים זו לא אהבה…
גיא: כע אהה
אני: ביי
ונתתי לו חיבוק
הלכתי לרן ונישקתי אותו
_סוף היום_
הלכתי הביתה וראיתי…

פרק 6-
וראיתי את אחותי בחדר- תלויה- ולידה פתק ובו רשום
"דניאל, אחותי המדהימה הגשמתי את הרצון שלך הרגשתי כל כך בודד דין סתם ניצל אותי הרגשתי ממש רע הוא המציא עליי דברים מגעילים ואף אחד לא רצה להיות איתי… אני מרגישה אותך ואיך שהרגשת אז זה אומר שהתבגרתי. אוהבת לין "
התחלתי לבכות רצתי לבית של דין
אני: דין למה?
דין: למה מה?
אני: למה עשית את זה ללין?
דין: עשיתי מה?
אני: את זה!
ואז הראתי לו את הפתק והוא התחיל לבכות גם אבל לא הראה את זה ממש
אני: אתה מרוצה?
דין: לא התכוונתי שהיא תעשה את זה
הבאתי לו סטירה ונסתלקתי משם
התקשרתי לאבא וסיפרתי לו והוא בא הביתה מהר
התקשרתי לרוני ומישל והזמנתי אותן ללוויה היום בלילה אבל מישל לא יכלה גם קראתי לרן
~הגיעה שעה 19:00~
והלכנו להלוויה
כשהגעתי ראיתי שגם דין הגיע
בשעה 23:00 הלכנו הביתה ובכיתי מלא מלא
באמצע הלילה התקשרו אליי ממספר חסוי ואמרו…

פרק 7-
____: תזהרי
אני: מה ממה? מי זה?
____: תזהרי מבנים זה בנאדם שכדי לך להאמין לו
ואז ניתקו
התחלתי לחשוב כל הלילה לא הצלחתי להירדם בסוף ישנתי לכמה זמן וב-7:00 התעוררתי והתחלתי להתארגן
לבשתי חצאית לבנה גבוהה חולצת רקמה לבנה מהממת ונעלי בובה לבנות עם אתן שואלות למה אני אני כזאת לבנה ביום כזה אפל זה רק כי היום יום שישי יום חמישי ה-23.5 לא ימחק לי לעולם מהזכרון.
הלכתי לבית ספר בלי כל רצון בוכה לפעמים ומנחמת גם את עדי וחן החברות הכי טובות של אחותי ועוד הפעם מישל לא הגיעה וגיליתי גם למה שזה עוד יותר העציב יותר היא בבית חולים הובחנה אצלה מחלת הסרטן – סרטן בדם.
איך שחזרתי מהבית ספר פתחתי את היומן שלי והתחלתי לכתוב:
——————————————————————————————————————————-
הצצה ליומן :
אני בוכה ובוכה ובוכה רק בוכה יואו איך החיים מידרדרים ואיך ככה הכל הופך לרע למרות שישי לי חבר מדהים וחברות מושלמות אבל גם החברה במצב של מוות אני לא מבינה למה כולם מתים לי מהחיים יואו אוף אני רוצה לגמור את החיים אבל אף אחד לא שווה את זה
ואז הלכתי לבית חולים וראיתי…

פרק 8:
וראיתי אותם מתנשקים, את החברה הכי טובה שלי והחבר שלי –מישל ורן.
אני:ככה את עושה לי אחרי כמעט5 שנים ?
מישל: דני זה לא מה שאת חושבת
אני: זה כן
ויצאתי משם בסערה לא האמנתי שזה מה שהיא עושה לי אחרי כל מה שעברנו והוא הוא נשבע שהוא איתי ורק איתי.
כבר נמאס לי מהכל נשארו לי בחיים רק אבא ורוני אז מה אני צריכה ת'חיים האלה?!
החלטתי לגמור עם זה לגמור עם החיים האלה אז כתבתי פתק והכנתי את הכל את החוט הקשיח את הכיסא שביצבץ לו מקצה החדר שכבר מבקש שאני העשה בו שימוש, את הפתק שתליתי על הדלת החבאתי טוב את היומן עליי, קשרתי את החוט על המנורה, שמתי את הכיסא, עליתי עליו קרכתי אותו סביב צווארי והעפתי את הכיסא עברו 2-3 דקות והתחלתי להרגיש סחרחורות ושמעתי מישהו נכנס הביתה, הידקתי עוד קצת את החבל והתעלפתי…
התעוררתי לפתע חשבתי שזהו שסייימתי את חיי אבל התעוררתי בבית חולים כשאבא בוכה ומתפלל
אני:אבא?
אבא: דני שלי, איך יכולת למה?
אני: אני הרגשתי מאוד בודדה בלי אמא, אחות, חבר, חברהרק אתה ורוני קשורים אליי
התחלתי לבכות הרגשתי רע חשבתי לעצמי "איזה מפגרת אני הרגשתי לבד ומה יקרה עם אני לא אחיה? אבא ירגיש לבד והוא יהיה באמת לבד" בכיתי ובכיתי
~אחרי חודש~
התאריך – 28.6
לפני כמה ימים יצאתי מהבית חולים ואני הולכת לפסיכולוגית
הפסיכולוגית המליצה על מחנה קיץ ששם יושנים אוכלים ועושים הכל במשך חודש והכל בצפון …
~סוף עונה 1~