אהבה מחצי מבט – פרק 3

בס"ד

מהפרק הקודם:

"תודה" צעקה אליו אביה
רן הסתובב לכיוונה של אביה וחייך הוא ראה אותה הולכת עם המקל שלה
ודבר זה גרם לליבו להלום חזק, הוא המשיך ללכת בתקווה למצוא את האזור שלו,
"היי אתה?" אמר קול מאחוריו
רן הסתובב באיטיות וראה שוטר ברץ לכיוונו במהירות…..

פרק 3:
רן רץ במהירות לכיוון שממנו הגיע, היה לו קשה לראות במהלך הריצה אבל הוא יכל לראות מספיק,
כדי להבחין שהוא מתקרב לעיר שלו, "אני חייב להגיע" מלמל לעצמו,
ואז פתאום בלי שום הודעה מוקדמת שוטר אחד קפץ בדיוק מולו, "עכשיו זה הסוף שלך" לחש ברשעות,
"שיט" אמר רן לעצמו ועצר, והרגיש יד רחבה אוחזת בכתפיו, רן נבהל מאוד אבל התאושש מהר מאוד,
הוא נתן מכה בבטן עם המרפק שלו לשוטר שמאחוריו ונתן בעיטה בבטן לשוטר שמלפניו והחל לרוץ, שני השוטרים התקפלו לשנייה מכאבים אבל התעשתו במהירות והחלו לרוץ אחרי רן ושלפו אקדחים והחלו לירות לעברו, רן התחמק מהיריות ורן לכיוון הצד העני שבעיר וכך גם השוטרים שמאחוריו,
לפתע אחד השוטרים ירה לעבר רן ופגע בו בזרוע ורן הרגיש כאב חד בזרועו השמאלית, תוך ריצה הוא הסתכל על זרועו וראה שהיא שוטטת דם, "אני לא אוכל להמשיך כך עוד הרבה" חשב לעצמו ואז הוא הרגיש יד שתופסת בכתפו ומושכת אותו, רן נבהל מאט והתבונן בדמות שמשכה אותו לסמטה חשוכה, היא הייתה נערה צעירה, בעלת שיער חום ועיניים חומות, היא לבשה שמלה מהודרת ישנה, מאוד אפילו ועורה היה חיוור כסיד, "מה.." ניסה רן להתחיל לומר אך הנערה שמה את ידה על פיו "ששש…" אמרה "תן לי את ידך" הוסיפה בקול שלו "מה אבל השוטרים…" אמר אבל הנערה אמרה שוב בקול תקיף מעט "תן לי את ידך!"
רן נתן לה את ידו והנערה עצמה את עיניה והשוטרים הגיעו לסמטה והתבוננו בה בהפתעה, רן נלחץ מעט
ספק מהשוטרים ספק מהנערה שהייתה קרה באופן מפחיד, "מה, לאן הוא נעלם" אמר אחד השוטרים בפנים מופתעות, "זו דרך ללא מוצא, לאן הוא נעלם" אמרה אחד השוטרים בכעס, רן היה מבולבל מעט
ולא הבין איך השוטרים לא רואים אותו, הוא העביר את מבטו מהשוטרים והתבונן בנערה שהייתה רגועה לחלוטין ועיניה עצומות, הוא החזיר את מבטו לשוטרים אך ראה שהוא כבר הלכו והנערה פקחה את עיניה, "מי את?" שאל רן מבולבל מעט, "זה לא משנה העיקר שלא קרא כלום, את האהבה שלי הם לקחו,
אני לא אתן להם לקחת את שלך" אמרה הנערה ויצא מהסמטה החשוכה בריצה וצחקקה בקול, לאחר כמה שניות רן התעשת על עצמו ורן לצאת מהסמטה לכיוון הנערה "רגע על מה את מדברת?" קרא, אך הנערה
לא הייתה שם עוד, "הדברים שקוראים לי" אמר בצחוק קל והחל ללכת לעבר ביתו שהייתה לא רחוק משם.

~בצד העשיר~
אביה נכנסה לשער ביתה שם חיכו לה שני משרתות "גברתי, גברתי" הן קרוא כשהבחינו באביה ,
"היכן היית?" שאלה אחת מהן בדאגה, "רק יצאתי לטייל, זה הכול" אמרה אביה, "לבד בלי אף מלווה?" אמרה אחת המשרתות בפליאה, "חיפשתי מישהו שיבוא איתי, אבל לא מצאתי אבל אחד ולא רציתי להיות בבית כל היום אז יצאתי לבד", אמרה אביה בחשש קל "אביה" שמעה קול מאחוריה זה היה אילי החבר הכי טוב של אביה הוא היה גדול ממנה בשנתיים ואהב את אביה כאילו היא הייתה אחותו, שערו היה בלונדיני, עייניו היו כחולות כים ופניו היו שזופות במקצת, "אביה את לא מבינה איך הדאגת אותנו, אותי
לאן נעלמת?" שאל אילי בלחץ "תירגע" אמרה אביה "בסך הכול יצאתי לנשום אוויר" הוסיפה בקול שליו
ושני המשרתות הלכו משם, "לבד! את השתגעת" אמר אילי "אני כבר לא ילדה קטנה, אני מספיק גדולה ללכת לבד" אמרה אביה מעט בכעס "כן אבל את.." התחיל אילי לומר אבל מיד עצר את עצמו, אביה השפילה את מבטה, והחלה להתקדם עם המקל שלה לעבר ביתה, "חכי" אמר אילי "תני לי לעזור לך" הוסיף ולא חיכה לתשובתה ואחז בידה, "אביה אני…" התחיל לומר אילי, "עזוב, אל תומר כלום" אמרה אביה ושניהם
הלכו לעבר דלת ביתה של אביה.

~בצד העני~
רן התקדם לעבר צריף עץ רעוע, ונכנס "הו תודה לאל שאתה בסדר" אמרה אישה מבוגרת אחת,
שישבה על כיסה עץ קטן וקמה לחבק את רן "עזבי אמא, עבר עלי יום קשה" אמר רן, הזיז את אימו מעליו
והושיט לה כיכר לחם קטן שהוציא מכיסו, "קחי" אמר "הו בני" אמרה אימו ופניה הוארו כשראתה את כיכר הלחם הקטן, היא לקחה כיכר הלחם הקטן וחילקה אותו לשלושה חלקים, "שיר" קראה אימו של רן,
שיר הייתה אחותו הקטנה של רן, יופייה של שיר היה מיוחד כך כולם אמרו, שערה היה שטני מטולטל, עיניה היו כחולות, ופניה היו חלקות ויפיפיות "אוכל" קראה בשמחה ורצה לעבר אימה וחטפה ממנה את חלקת הלחם שלה, אימו של רן הגישה לו את חלקת הלחם שלו "קח" אמרה "לא, תני את זה לשיר היא צריכה את זה יותר ממני" אמר רן והסתכל על גופה הצנום של אחותו, אמו הנהנה לכן בראשה והגישה לשיר חלקת לחם נוספת, "בתאבון, קטנטנה" אמר רן בחיוך לאחותו, ואחותו חייכה לעברו "תודה" לחשה,
רן הלך לחדרו שהיה גם חדרה של שיר, והתבונן ומחוץ לחלון הוא הביט באנשים העצובים המבקשים נדבות, בשוטרים המרושעים המכים את הרעבים אשר בלית ברירה גונבים את האוכל שלהם כמו רן,
הוא התבונן בשכונה שלו ויכל לראות את האפלה והעצבות השוררת שם, הוא כעס הוא כעס כל כך שלא יכל לעזור למשפחתו, שאימו ואחותו צריכים להסתפק בפרוסת לחם קטנה ויבשה כדי להתקיים,
לפתע הוא הרגיש משב רוח קודר על עורפו ויד קרה נוגעת בכתפו הוא הסתובב והיה בהלם ממה שראה,
זה היה……….

המשך יבוא………..