אהבה, מילה פשוטה משמעות מסובכת- פרק 27

התעוררתי ללא רצון מהשעון המעורר המטומטם שלא היה שלי בכלל, הוא היה של דניאל.
״תכבה את זה״ נהמתי, וניסיתי לסתום את אוזניי בעזרת הכרית שלא הצליחה כל כך לאטום את הרעש.
״אני עדיין עייפה״ מלמלתי, ולקחתי את ידו של דניאל וכרכתי אותה סביבי, אך הוא משך אותה חזרה אליו וקם מהמיטה.
״יאללה קומי לולה?״ הוא אמר ונגע ברגלי, לולה? ברצינות? עכשיו זה לגמרי דביק.
״לולה? בחייך?״ שאלתי בגועל, אני שונאת דביקיות.
״את שונאת את זה אה?״ הוא הבין את זה מהקול שלי וחייך, הנהנתי והתכרבלתי בתוך עצמי.
״את תתרגלי״ הוא אמר וצחק ״לולה״ הוא הוסיף והכיתי את המיטה שלי, במטרה כושלת שיפסיק.
הוא הרים אותי כמו תינוקת כך שרגליי כרוכות סביב מותנו, ראשי מונח על כתפו ועיניי עצומות.
הוא הוביל אותנו לחדר האמבטיה והניח אותי על השיש.
״אני לא רוצה היום בית ספר״ יללתי והייתי מעט מעורפלת.
״אני לא הולך לדרדר אותך״ הוא אמר ואני שרבבתי את שפתי התחתונה, הוא הוציא מברשת שיניים חדשה מהארון ומרח עליה משחה, מתחיל לצחצח את שיניו, ואני יושבת שם ובוהה בו כמו פסיכית
״אני צריכה להתקלח״ מלמלתי בעייפות, יורדת מהשיש והולכת לחדר בכדי לסדר לי כמה בגדים.
שלפתי גופית ספגטי שחורה וג׳ינס נוח של פוקס, הלבשה תחתונה וחזרתי לאמבטיה.
דניאל שטף את פניו ואני פשטתי את הפיג׳מה ממני והוא הסתכל עליי בעיניים פעורות.
אני לא חושבת שיש לי בושה, אולי רק קצת.
״את חייבת להפסיק להתפשט בפני״ הוא אמר מהופנט.
״אתה מוזמן לצאת״ אמרתי בנעימות ונכנסתי לאמבטיה, סוגרת את הוילון ופושטת את החזיה, זורקת אותה על הרצפה.
הוא הקשיב לעצתי ויצא מחדר האמבטיה.
״פאק״ צעקתי ודניאל הגיח לחדר בסערה
״אני במחזור״ יבבתי
״את מה?״ הוא שאל מבולבל או נגעל, לא הייתי בדיוק סגורה על זה.
״מחזור דניאל״ אמרתי שנית, אולי הפעם זה יצלצל לו.
״אההה השבוע בחודש״ הוא אמר בהבנה
״המה בחודש?״ לא הבנתי, אני כמעט בטוחה שקוראים לזה מחזור.
״השבוע בחודש, אני זוכר שהיה את זה לנטלי ואז לא יכולנו לעשות סקס במשך שבוע״ הוא העלה זכרונות, ואני דחפתי את אצבעי לפה כסימן של גועל, רק שהוא לא יכל לראות את זה כשהיה את הוילון שעמעם הכל.
״אוי ואבוי״ אמרתי בגועל
״טוב את רוצה להמשיך במקלחת שלך? או שאת רוצה לפתוח איתי בשיחת נפש על המחזור הנחמד שלך בזמן שאני כמעט יכול לראות אותך ערומה״ הוא שאל בהתגרות, מתנער מריב שצפוי להגיע, סימנתי לו עם ידי ללכת, וצל דמותו נעלמה.
״תסגור את הדלת אחריך״ צעקתי לו והוא חזר בכדי לסגור, נאנחתי, ופתחתי את הברז, נותנת למים לשטוף את גופי.

-נקודת המבט של דניאל-
״ביי לולה״ אמרתי ונישקתי את מור בזוית פיה, צופה בה נכנסת לבית הספר, פוגשת בחבר׳ה שלה, אוראל קלט אותי וחייך לי לשלום, החזרתי לו שלום ונסעתי לבית.
״למה אתה לא בבית ספר?״ אימי כעסה כשנכנסתי הביתה.
״ויותר חשוב איפה היית אתמול לכל הרוחות?!״ היא המשיכה לכעוס אך הבנתי שזה רק מתוך דאגה.
״תירגעי״ אמרתי נינוח, תופס את זרועותיה צמודות לגופה.
״ישנתי אצל מור״ הרגעתי אותה והיא נשמה לרווחה.
״יכולת לשלוח הודעה״ היא אמרה ונאנחה
״את צודקת״ הצדקתי אותה, היא תמיד אהבה להיות צודקת ומדי פעם נתתי לה את התענוג.
״עכשיו תתני לבן היפה שלך להחליף בגדים כדי שהוא לא יאחר לשעה השנייה״ אמרתי בחיוך של ילד טוב.
תפסתי בחולצת טי שירט לבנה וזוג מכנסי ג׳ינס שאהבתי במיוחד, סידרתי את שיערי בזריזות והלכתי לסלון.
״חייב אבל חייב לבטל את הלימודים בשישי״ אמרתי בעצלנות והתיישבתי ליד אימא שלי ששתתה קפה מול הטלוויזיה.
״יש לך רק עוד שנה אחת אל תתלונן״ אימא שלי אמרה בהתחכמות וגיחכתי.
״הבטחתי למור שאני אגיע לשעה השנייה ויש לי עוד 20 דקות״ אמרתי בזמן שאני מביט בשעון הקיר.
״וואה וואה, מור הזאת ממש מחברת לך את הראש לכתפיים אני רואה״ היא אמרה בגאווה וחייכה חיוך אימהי.
״היא משהו מיוחד אימא״ חייכתי חיוך מאוהב,לעזאזל עם זה, אני מאוהב.
״לא שנאת אותה?״ היא שאלה, נזכרת בתקופה שבה דברתי רעות על מור.
״שנאתי״ עניתי חזרה בלשון עבר
״היא ילדה טובה דני, אל תהרוס את זה, תשתדל לפחות״ היא הטתה את שפתיה לצד, כך שיצא לה חיוך כושל במיוחד.
״אני אשמור עליה״ התחייבתי
״תזמין אותה אלינו היום״ היא הציעה בשמחה ואני הנהנתי, נושק למצחה ויוצא לדרכי.

החניתי את האופנוע וירדתי ממנו, עוד לא התחיל היום ואני כבר עייף, וכשיגמר בית ספר אימא בטח תנדנד לי לקפוץ למאפייה להביא עוגה, או קילו עגבניות שהיא שכחה לקנות בכדי להכין מטבוחה.
בית הספר היה שומם, כולם היו בכיתות, אפילו השומר נמצא ביום חופשי.
״מזרחי״ שמעתי קריאה והסתובבתי, מופתע לראות את רון יושב במחששה, מעשן? מה? רון לא מעשן.
להתעלם או לגשת אליו? השדים הפנימיים שלי החלו להילחם,התקדמתי אליו לבסוף.
״תביא לי את זה״ הפצרתי בו, עוד לפני שהבין מה קרה, אני תופס בסיגריה ומועך אותה תחת סוליית נעלי.
״מה אתה עוש…?״ הוא אמר מקוטע, אני כועס עליו, אין בכך ספק, אבל לא אתן לו להרוס את הריאות שלו.
״מה רצית?״ התעלמתי ושאלתי בקול נוקשה, כזה שמראה בבירור את כעסי עליו.
״לדבר איתך, שמע אני…״ הוא אמר בהיסוס
״אני מצטער טוב? אני מצטער על כל מילה ומילה שהוצאתי על מור, טעיתי״ הוא החל לאזור ביטחון ולדבר כמו שצריך.
״ומה גרם לך להבין את זה פתאום?״ שאלתי בחשד, לא סומך עליו יותר מדי למרות שחלק ממני רצה להשלים איתו.
״היא עושה לך טוב, שמע בחיים לא ראיתי אותך שמח ככה״ הוא אמר והרשה לעצמו לחייך, החזרתי חיוך צדדי והתיישבתי לצידו.
״חוץ מזה״ הוא הוסיף לאחר כמה שניות ״אני מתגעגע לחבר הטוב שלי״ הוא התוודה.
״אתה תקבל את חברך הטוב בתנאי אחד״ אמרתי והוא צמצם את עיניו.
״שהחרא הזה״ אמרתי והרמתי את רגלי, הסיגריה המעוכה נגלתה והצבעתי עליה
״לא יכנס לפה המסריח שלך ברור? אני לא צריך את החבר הכי טוב שלי על תקן ערס״ הצבתי לו תנאי והוא הנהן, התחבקנו חיבוק גברי ונכנסנו לבית הספר.

-נקודת המבט של מור-

״אלוהים התחת שלי התאבן מכל הישיבה הזו״ התלוננתי וניסיתי לישר את גבי
״צריכה מסאז׳?״ דניאל הציע בציניות ואוראל ורון צחקו.
רק אלוהים ידע איך זה קרה אבל אני, אוראל, דניאל ורון יצאנו יחד מבית הספר, ידעתי שרון ודניאל השלימו ולכן לא הייתי מופתעת כשדניאל בא לספר לי, אפשר לומר שהייתי איפשהו שותפה בכך, דניאל היה שמח אבל לא שמח כמו שהוא עם רון, אז דיברתי עם אוראל ולקחנו את זה צעד קדימה, זאת אומרת שאנחנו דירבנו את רון להתנצל.
״אני אוותר על התענוג״ עניתי בנימוס ואוראל כרך את ידו סביבי, רצה להתגרות בדניאל, אבל הוא שיחק את עצמו כאילו זה לא אכפת לו.
המבטים של כולם ננעצו בנו, דניאל עם מור? רון מסתובב עם אוראל, מה דפוק עם העולם?.
כך לפחות אני פירשתי את המבטים הנעוצים,היה משעשע להיות מרכז העולם אבל מציק באותה מידה, זה היה די ״וגר זאב עם כבש״, אם הייתי אחת מהם גם אני הייתי מופתעת.
״הייתי ממשיך לדבר איתכם בכיף אבל יש לי חברה להקפיץ הביתה״ דניאל שיחרר בעדינות את ידו של אוראל מכתפי וצחקתי, נותנת לו נשיקה קטנה בלחי.
״אוווו״ רון ואוראל השמיעו קול קיטשי כזה ואני עשיתי פרצוף נגעל, צחקנו ונפרדנו לשלום.

״אימא שלי הזמינה אותך לארוחת שישי היום״ דניאל אמר בשמחה וציפייה, האמת הייתי גמורה ורציתי כל היום לשרוץ במיטה ולראות ׳האנטומיה של גריי׳, מצד שני לא נעים לי מאסתי וממש בא לי להיות עם דניאל, מצד שלישי לא נעים מההורים, מצד רביעי אנחנו לא אוכלים בכלל ארוחות שישי, מצד חמישי יש יותר מדי צדדים.
״אם תצליח לשכנע את אימא שלי אני אבוא״ אמרתי את זה בסוג של התגרות ונתתי לו טעימה מאי ההצלחה של שכנוע אימי.
״אימהות חולות עליי״ הוא התרברב.
״אני בטוחה בזה״ לעגתי בבוז.

״אני בבית!״ קראתי וראיתי את אימא יושבת וצופה ביפים והאמיצים, סדרה נוראה שלא נגמרת.
״היי מורי, והיי ילד״ אימא שלי אמרה בקול ילדותי וחזרה לצפות בטלוויזיה, דניאל צחק והסתכל עליי במבט של ׳מה זה היה עכשיו?!׳, ואני רק משכתי בכתפיי.
״רק תנסה להוציא אותה מהיפים והאמיצים ואני אתן לך מה שאתה רוצה״ לחשתי לו באוזן בכדי שלא תשמע ודניאל נתן הבעת פנים של ׳כאילו מאותגר׳.
״כל מה שאני ארצה?״ הוא הסתכל בחיוך יהיר והנהנתי, עולה לחדרי בכדי להניח את התיק ולהחליף לבגדי בית.
נכנסתי לחדרי ואפשרתי לעצמי להיכנס להתקלח ולהוריד את הסירחון ממני, בהתחשב שייקח לדניאל הרבה, הרבה זמן להוציא אותה מזה, הוצאתי מכנס שרוואל רופף וחולצה נוחה.

לאחר רבע שעה של מקלחת, יצאתי והתלבשתי, מנגבת את שיערי ומסרקת אותו.
פתחתי את הדלת וגל של מוזיקה חזקה נשמעה.

ירדתי, צופה בדניאל ואימי רוקדים כמו תרנגולות, דניאל קולט אותי וקורץ לי, העברתי לו מבט מבולבל ומוטרד מעט, והוא סימן לי בידו שהכל בסדר, צחקתי וירדתי גם אני לרקוד איתם, זיהיתי את השיר הזה, זו אותה הלהקה ששמענו באוטו שלו רק בשיר שמח יותר.
הוא תפס בי כשגבי צמוד לבטנו והבל פיו על אוזני.
״כל מה שאני רוצה?״ הוא שאל בממזריות וצחקתי.
״כל מה שאתה רוצה״ הסתובבתי ונישקתי אותו.
״אתם מפריעים לי לאווירת ריקוד עם כל האיכסה שלכם״ אימא שלי התלוננה וצחקנו.
״קטנטונת״ קול נשמע וחייכתי
״היי אבא״ אמרתי והוא חיבק אותי
״עושים פה שירי נוסטלגיה ולא מספרים לי?״ הוא אמר בקול נעלב וצחק שנייה לאחר מכן.
דניאל לקח את אימא שלי שנייה למטבח, בטח בכדי לדבר איתה על ארוחת הערב.
״ומי זה ההוא?״ אבא שלי שלח מבט חושד בדניאל
״אה אבא זה חבר שלי, דניאל״ אמרתי לו בנינו ואיזשהו מתח הצטבר, אבא שלי לא אוהב כשיש בנים בסביבתי, חוץ מאוראל כמובן, הוא רגיל שאני עדיין התינוקת שלו, הבת היחידה שלו, אבל הוא יצטרך להבין לבסוף שהתבגרתי ואני לא יכולה לשחק בברביות ונזלת כל החיים שלי.
״הוא אוהב אותך?״ הוא קימט את מצחו בעצבנות, ואני הנהנתי מפגינה כמה שיותר כנות.
״צעד או מילה לא במקום שלו ואני מפעיל קשרים כך שאפילו את הגופה שלו לא ימצאו״ הוא אמר בטון מאיים וגלגלתי את עיניי.
״אתה סתם מגונן יחתיכת כבד, ומה זה משנה לך? הוא עושה לי טוב וזה מה שחשוב״ אמרתי בחיוך קטן, רואה שדניאל ממתין לי וניסיתי לזרז את השיחה.
״הוא מחכה לך ואני עף לראות כדורגל״ הוא אמר והחל לעלות לקומה השנייה, לא לפני שששילח בדניאל מבט רצחני, הנדתי בראשי והלכתי אליו.
״הוא לא מת עליי אה?״ הוא ספק שאל, ספק ענה.
״הוא יתרגל״ אמרתי בחיוך, מנסה לנער את האווירה הלא טובה שאבי השאיר.
״לכי תארגני תיק גב קטן, שימי מה שאת צריכה את באה לארוחת שישי פלוס שינה בחדרו של דניאל, חדר של חמישה כוכבים״ הוא אמר את זה בקול של הכרזה, כמו האלה מערוץ הקניות שמנסים למכור משהו.
״קניתי״ סיננתי בצחוק ועליתי לארגן תיק, דחפתי פיג׳מה מספיק מכובדת, כזו שאני לא אראה בה זונה, כמה פדים, מסרק, מברשת שיניים ונעלי בית, סגרתי את התיק ובאתי לרדת, אך לפני כן נכנסתי לחדר ההורים.
״אני הולכת״ נעמדתי במפתן הכניסה
״לאן?״ אבא קימט את מצחו והביט בי
״לדניאל״ אמרתי בהשתהות והוא הנהן באטיות, חוזר לראות את המשחק ולא מייחס אליי יותר מדי חשיבות, הוא הוריד לי את רוב החשק ללכת, אבל אני לא אהרוס לעצמי.
״אני מוכנה״ הכרזתי וניסיתי לסדר את התיק המעצבן כמו שצריך על כתפי.
״הגיע הזמן״ הוא התבדח, מנופף לאימי ושנינו יוצאים מביתי.
״מגניבה אימא שלך״ הוא חייך ואני הנדתי בראשי
״לא כל כך, למעשה אפשר לומר שהיום זו הפעם הראשונה שראיתי אותה השבוע הזה״ אמרתי ונשכתי את פנים הלחי שלי.
״למה?״ הוא שאל, לכי תסבירי.
״איך נגיד? היא אישה עסוקה״ קיצרתי בכמה מילים, אין לי שום עניין בלפתוח את השישי בשיחות על אימא שלי.
״אה״ הוא הבין את הרמז ושתק.

״אנחנו בבית!״ דניאל קרא ואימו הגיחה מהמטבח מלוכלכת מקמח.
״היי דני, אני עוד רגע מסיימת״ אסתי אמרה בלחץ, העפתי מבט במטבח, ואפשר לומר שהוא היה נראה אחרי מלחמה.
״שים את זה בחדר שלך״ נתתי לדניאל את התיק שלי, הוא לקח אותו ונעלם לחדרו.
״אוקיי מה יש לעשות?״ שאלתי מלאת מרץ והפשלתי את שרווליי ״ניסיתי להכין עוגת שוקולד שלא צלחה לה״ היא אמרה ביאוש מדומה, הבטתי בתנור וראיתי עוגת שוקולד חצי שרופה, גיחכתי והוצאתי אותה מהתנור, זורקת אותה במהירות ומניחה את התבנית בכיור.
״יש לי מתכון מצוין לעוגת שוקולד בחושה״ הצעתי לה והיא הנהנה.
״אוקיי, אני צריכה כוס וחצי של קמח תופח, שמנת להקצפה, שתי שקיות של סוכר וניל״ התחלתי לחלק פקודות והיא החלה להוציא לי את המצרכים הדרושים.
״כוס קקא…״ המשכתי אל נקטעתי על ידי צעקה, ואני כמעט מילאתי את כל המטבח בקמח.
״מה הוא עושה פה?!״ דניאל נכנס למטבח בסערה, עצבני, אדום ומוכן להרוג מישהו.