אהבה, מילה פשוטה משמעות מסובכת- פרק 36

״קטנטונת״ הרגשתי נשיקות קטנות על לחיי וחום גבוה מהרגיל.
״מאוחר כבר״ דניאל המשיך לנקר את לחיי וכתפי, ניסיתי להזיז אותו ממני אך הוא חזר להציק לי, התגעגעתי להצקות האלו.
״מה השעה?״ שאלתי בקול ישנוני.
״עשר ועשרה״ הוא אמר וגיחך, קמתי במהרה והבטתי בשעון הקיר שבאמת הורה שהשעה הייתה עשר ועשרה.
״מטומטם, למה לא שמת שעון״ אמרתי וקמתי בהיסטריה.
״לא מספיק את מתנחלת לי בבית גם יש לך תלונות״ הוא שם את ידיו מאחורי ראשו ונשען עליהן, היום חמישי ואנחנו מסיימים בשתים עשרה וחצי, אין טעם אפילו לצאת ממפתן החדר,הזדלחתי חזרה למיטה והתכסתי עד הכתפיים, דניאל חיבק אותי ונישק את ראשי.
״התגעגעתי לשיער שלך״ הוא אמר בקול צרוד והתענגתי על מגעו.
״לך תתגעגע לשיער של אגם״ אמרתי והקנאה נשמעה בקולי.
״יש לה שיער מעצבן״ הוא אמר וצחק, הייתי צריכה להעיף אותו ממני אבל לא יכולתי משתי סיבות, א׳ הוא מחבק אותי חזק מדי, ב׳ לא רציתי להשתחרר ממנו.
״את מקנאה״ הוא קבע, והסתובבתי במהרה אליו.
״לא נכון״ התגוננתי והסתרתי עם ידי את אור השמש שבקע מהחלון שסינוור אותי.
״זה בסדר, זה טבעי״ הוא אמר בהשתחצנות וקם מהיטה, כן… התגעגעתי גם ללראות אותו בבוקסר.
״את קמה או שאת הולכת לישון כל היום?״ הוא שאל בחיוך והתכסתי עד מעל לראשי.
״אני עייפה״ מלמלתי בילדודתיות, הוא משך את השמיכה מעליי והרים אותי.
״קדימה קטנה, אני אכין לנו ארוחת בוקר״ הוא ניסה לשכנע אותי.
״תכין ארוחת בוקר לאגם״ רטנתי והוא הניד בראשו.
הוא התקדם לאמבטיה והניח אותי על השיש.
״יש לי דה ז׳ה וו״ מלמלתי, הרגשתי שזה כבר קרה.
״תבדקי שאת לא במחזור״ הוא צחק והחל מצחצח את שיניו, נזכרתי כשהוא ישן אצלי וזה בדיוק מה שקרה.
הוא שלף מברשת שיניים חדשה מהארון והגיש לי אותה, ירדתי מהשיש ,הזזתי אותו מעט והתחלתי לצחצח.
הוא צחק למראי המגוחך, כל הפה והסנטר שלי היו מלאים במשחת שיניים.
מסיים לצחצח את שיניו, דניאל נשק ללחיי ורעננות המנטה הועברה מעט לעורי, הוא יצא ואני נשארתי שם מחויכת.
״מה עם הארוחת בוקר שהבטחת לי?״ אמרתי כשנכנסתי למטבח, נעמדתי לידו והתבוננתי בו מכין קפה.
״הי זה שלי״ הוא התלונן כשלקחתי לו את כוס הקפה שהכין לעצמו.
״פעם הבאה תלמד לא להיות אגואיסט״ אמרתי, העברתי את אצבעי על אפו במהירות ולגמתי מעט מהקפה שהיה מר מדי לטעמי.
״תיזהר מטורף זה כמעט נשפך עליי״ צעקתי מבהלה כשדניאל חטף ממני את ספל הקפה ולגם ממנו גם הוא.
״חתיכת מגעיל״ אמרתי וחבטתי בכתפו.
הלכתי לספה ונזרקתי עליה, תופסת בשלט ומדליקה את הטלוויזיה, עוד כמה דקות אמורה להתחיל הטלנובלה שלי ואין מצב שאני אפספס אותה.
״מת על התחתונים שלך״ דניאל הגיע לסלון, הסמקתי ומשכתי ישר את חולצתו עד אמצע רגליי, הוא צחק ונשכב מאחוריי, כמעט נפלתי אך הוא כרך את ידו סביב בטני חזק. ״תעבור לספה שם״ הוריתי לו שיעבור לספה השנייה, לא מתאים.
״למה?״ הוא התגרה.
״כי ככה, לא נעים לי שאגם תגלה שיש גילוי עריות במשפחה שלנו״ החזרתי בהתחכמות והצלחתי לסחוט צחקוק מצדו.
״אני דווקא בעד גילוי עריות״ הוא שיחרר את ידו ונשכב עליי.
״ואני לא״ אמרתי והתאמצתי בכדי לדחוף אותו, הוא חייך וחזר בכדי לחבק את בטני.
״התגעגעתי אלייך״ הוא אמר והתחפר בשערי,רציתי לומר לו שגם אני התגעגעתי אליו.
״אבל אתה רואה אותי כל יום״ עניתי תשובה מטומטמת, ידעתי שהוא לא התכוון לזה.
״את יודעת שלא התכוונתי לקטע הזה״ הוא אמר ברצינות ועצמתי את עיניי.
״זה הופך מסובך״ אמרתי ביאוש ונאנחתי.
״מה מסובך, את לא עם שי, אני אוהב אותך, את אוהבת אותי מה הבעיה?״ הוא כאילו פתר הכל במשפט אחד.
״בטח שאני לא אהיה עם שי, הוא כל כך פחד, עד כדי כך שהוא אפילו לא התקשר יום למחרת אלא ברח כמו כוסית״ חצי כעסתי חצי התבדחתי ודניאל צחק צחוק מתגלגל.
״נראה לך שאני אתן למישהו להתקרב אלייך?״ הוא שאל ברצינות ורציתי להכות אותו ולהזכיר לו בין מכה למכה שאני לא רכוש שלו.
״אולי גם אני ארביץ לאגם הזאת כל כך חזק שהיא תפחד להתקרב אלייך וככה נהיה פיטים?״ הרצנתי גם אני את קולי ומבטי.
״לכי על זה״ הוא אמר כאילו לא אכפת לו, ציפיתי שהוא יגן עליה וכך אני אוכל לומר משהו נגדה אבל התשובה הזו קצת הרסה לי.
״עזוב בוא לא נריב, זה בין הימים היחידים שאני אהיה איתך ואני רוצה לנצל אותו״ אמרתי משהו שלא הייתי צריכה לומר, הוא חייך ושוב נשכב עליי.
״אווו את לא רוצה לריב?״ הוא שאל ונישק אותי בלחי, ניסיתי להדוף אותו באגרסביות אך הוא החזיק את פרקי ידיי, כל יד בצד אחר של ראשי.
״אפ אפ אפ בלי אלימות״ הוא אמר בחיוך והתפתלתי תחתיו, הוא נישק את צווארי והתחלתי לצחוק כמו מטורפת, הניסיון שלי להשתחרר גבר וכמעט ולא נשאר לי אויר מהצחוק.
״דניאל״ אמרתי בהתחננות והוא המשיל בשלו.
״דני אין לי אויר״ אמרתי והמשכתי לצחוק, הוא עצר לרגע, התנשמתי בכבדות והוא חייך חיוך מרוצה.
יורד מעליי, דניאל חזר לחבק אותי ולנשק את שיערי.
״למה שלא נחזור?״ הוא שאל בקלילות והמשיך לנשק את לחיי.
״כי יש לך אחת אחרת״ הזכרתי לו, עם כל איך שהוא מתנהג עכשיו נראה שזה לא מפריע לו.
״בשנייה שאת אומרת לי להעיף אותה אני מעיף אותה״ הוא אמר וחשבתי אם לשקול את העניין לחזור אליו, יש יותר מדי דברים שאני אצטרך לחשוב עליהם.
הסתובבתי אליו וליטפתי את פניו, הוא הסתכל עליי וחייך.
״אתה יפה״ אמרתי בחיוך.
״אני יודע״ הוא התרברב.
״גם צנוע מאוד״ אמרתי והכתי את בטנו בעדינות.
״אלוהים חנן אותי בתכונות טובות״ הוא צחק, נהינתי מכך שאנחנו ביחד סוף סוף ואנחנו לא רבים, הלוואי וככה היה הקשר שלנו תמיד.
״רוצה נראה סרט?״ הוא הציע, והעביר את ידו בשיערי.
״לא״ אמרתי וחייכתי ״כל פעם שאני רואה סרט משהו חרא יוצא מזה, אני רואה איתך ידידים פלוס ואני מגלה יום אחרי זה על השמועות, אני רואה איתך הצלצול ועד עכשיו אני מפחדת שהיא תבוא לי בלילה, אני רואה עם שי סרט ושנייה אחרי זה כמעט שברת לו את האף״ התחלתי לחרטט לו שם דברים במקום לקצר הכל ולומר לו שאני פשוט רוצה להסתכל עליו בשעה הקרובה.
״את כזאת חופרת״ הוא צחק והניד בראשו, שרבבתי את שפתי התחתונה והוא חיבק אותי חזק.
״בואי נהיה ידידים לפחות״ הוא הציע כשאני עדיין מחובקת חזק על ידו.
״נראה לך? בפעם האחרונה שניסינו להיות ידידים נישקת אותי אחרי דקה ועכשיו תראה באיזה מצב אנחנו״ אמרתי בביטול והשתחררתי מחיבוקו.
״איזה מצב אנחנו?״ הוא שאל, נו באמת, הוא רציני בכלל?
״אין לי מושג״ אמרתי בקול גבוה והוא העביר את ידו בשערו.
״אני יודע באיזה מצב אנחנו״ הוא הפך רציני, שום שמץ של שעשוע בקולו ״אנחנו במצב שאני אוהב אותך, אנחנו במצב שאת אוהבת אותי, אנחנו במצב מחורבן שאת לא מנסה אפילו לסלוח לי על טעות של רגע, אנחנו במצב שאני אוכל את עצמי כי אני לא יכול לנשק אותך״ הוא אמר, קולו עלה בכל משפט עד שהגיע למצב שהוא כמעט צועק, רציתי להתחיל לבכות, זה בדיוק המצב.
״אל תצעק״ אמרתי בקול רועד והוא ישר חזר להבעת פנים דואגת ומתחשבת, אם הייתה לי משאלה אחת הייתי מבקשת להבין את הראש שלו.
״את משגעת אותי״ הוא אמר, הפעם לא צועק אבל עדיין בקול קשוח.
״גם לי לא קל לאכול תחרא שאתה מביא לי״ אמרתי לו, מראה לו שאני לא נהנית מכל מה שהולך בנינו.
״איזה חרא בדיוק?״ הוא שאל וצמצם את עיניו.
״אתה הולך ומנשק אחרות מאחורי הגב שלי, יש לך איזו אגם אחת שלובשת את החולצות שאני לבשתי, כאילו מה? עוד לפני שהספקתי לספר לחברים שלי שנפרדנו אתה רץ ואוהב אחת אחרת״ אמרתי לו והדמעות חנקו את גרוני.
״לעזאזל, לעזאזל, לעזאזל אני אוהב אותך״ הוא תפס במפרקי ידי וריתק אותי לספה, הוא נמצא ממש כמה סנטימטרים ספורים ממני והדבר היחידי שמפריד בנינו זה המתח והדממה.
״תעזוב אותי״ דרשתי והבטתי בוריד צווארו שבלט.
״לא״ הוא אמר בתקיפות.
״תעזוב אותי״ דרשתי שנית.
״תכריחי אותי״ הוא אמר וחייך, ניסיתי לבעוט בו אך הוא התיישב על רגליי ולא איפשר לי, הוא התקרב לאוזני והצטמררתי לרגע.
״מתוחכמת״ הוא לחש ויכולתי להישבע שהוא מחייך, הוא התרומם חזרה, צדקתי, הוא מחייך.
״מה אתה מחייך?״ שאלתי וניסיתי להשתחרר ללא הצלחה.
״סתם, מצחיקה אותי העובדה שאני יכול לנשק אותך עכשיו מתי שבא לי ואת לא תוכלי לעשות כלום בעניין״ הוא אמר והרחיב את חיוכו, הידקתי את לסתי וניסיתי לשחרר את ידי מאחיזתו אך הוא רק חיזק אותה.
״תעזוב אותי״ צעקתי והוא שיחרר בקלות, התרוממתי מיד ועוד לפני שהספקתי לעשות משהו הוא תפס בפני ונישק אותי.
ניסיתי להניע את ראשי לאחור בכדי להתנתק אך הוא התקדם ולא נתן.
היריבים המושבעים בגופי פתחו שוב במלחמה, הראש והלב, כל אחד מצווה עליי לעשות משהו אחר.
״תשתחררי מפגרת, אל תכנעי ל ולשטויות שהוא מוכר לך!״ הראש ציווה עליי.
״תזכרי כמה שהתגעגעת לשפתיים האלו, תכרכי את הידיים שלך סביב הצוואר שלו ותסלחי לו כבר!״ הלב השיב באש.
האש שהלב שלח שרפה את הדברים של המוח ונכנעתי לדרישת הלב, כרכתי את ידי סביב צווארו, ונישקתי אותו בחזרה.
כשאני אגיע הביתה, אני אשב על כוס קפה עם הלב ונחשוב יחד בכדי לראות אם לסלוח לו.
דניאל צדק, אני עדיין אוהבת אותו.