אהבה ממבט אחרון-פרק 17

היה כיף לבלות עם נוי כל היום. היא נדהמה איזה בית מהמם יש לי ואפילו להיילי אין כזה!.
היא סיפרה לי על עצמה, שאביה מת ממחלת הסרטן ולכן היא לבד עם אמה בבית, ועד שהגעתי, היה נורא, היא אמרה שהיא בטוחה שאני אשנה הכל, היא חברה מושלמת, כבר באותו יום הפכה לחברות הכייי טובות, כמו שאומרים.
——-
היא לא הייתה אצלי ביית אני רק אההה… סיפרתי לה עליו בהפסקה.
ואז אחריי סיום הלימודים, אדוארד תפס אותי "אני חושב שאנחנו צריכים הפסקה" הוא אמר.
הייתי בהלם קצת "אני יודע שקשה לך לעכל את זה כי רק אתמול יצאת מבית החולים אבל.. אני לא חושב שזה יצליח ביננו ג'וליאנה" הוא הדיגש את השם שלי ככה שכבר צצו לי דמעות בעיניים.
אדוארד הביט בי "אני מצטער אבל אני.." עכשיו קטעתי אותו מכעס "אתה עוזב אותי בשביל ההיילי הזאתי נכון?! אה ברור! היא יותר יפה ממני! היא תתאים לך מאוד!" עכשיו בכיתי, רק דמעות וכל הזמן נשמתי נשימות עמוקות, מנסה לעכל את כל זה "דיי! תפסיקי" קרא.
התקרבתי אליו ואז, הרגשתי את ידיי מורמת ובלי שום הבנה נתתי לו סטירה, השתתקתי, כנראה זה מגיע לו.
"עכשיו אתה גם תגלה את הזהות שלך?" הבטתי בו עכשיו בכעס, שיבין שאני זאת שעשיתי את זה ולא מישהו אחר.
"לא אני לא.. פשוט אני.." עכשיו הוא הביט ברצפה ואז הביט בי והלך משם, בצעדים מהירים.
——-
יכולתי לרשום את על כל הקיר של החדר שלי "היילי היא האויבת המושבעת שלי".
ודווקא יש לי רעיון דיי נחמד בשבילה….
סיפרתי לכם שמגיל קטן (גיל חמש או שש) התחלתי לעשות פעלולים, ובאמת, הם הצליחו, הו… ועכשיו היילי היא השפן ניסיונות הבא שלי, חייכתי לעצמי וצחקתי צחוק מרושע ורצתי להצקשר לנוי לספר לה על התוכנית המושלמת.
———
"נוי?"
"כן?.."
"את שומעת?"
"כן…"
"אוקיי אז זה הדבר הכי מדהים ששמעת"
דילגתי למטה, הזמנתי את נוי אליי ושתשחה אצלי בברכה, שנהנה ביחד, אפילו אצלי בבית.
הכנתי הכל, מילשקיים, אורות בכל מיני צבעים על הברכה ואת חדר המשחקים והקולנוע, היא הולכת לישון אצלי בפעם הראשונה והמדהימה.
זה הולך להיות כיף!!