אהבה ממבט אחרון 2- פרק 11

סגרתי את הדלת במהירות.
נוי התחילה לקפוץ על המיטה הקפיצית שלי ואז אני נעצתי בה מבט והיא הפסיקה "נו?.. מה רצית לספר לי?!" חייכתי אלייה "התעלומה נפתרה" היא מיצמצה כדי להראות שהיא לא הבינה והיא מבולבלת לגמריי "הייתה לנו איזה תעלומה?" שאלה נוי במבט רציני ואני צחקתי "התעלומה של ג'ון טיפשונת!" ואז היא הינהנה להבנה ומיד שינתה מבט למבט שואל "נו.. מה קרה?" חייכתי אלייה "אדוארד הוא לא אדוארד" עכשיו נוי נראתה מבולבלת מתמיד "אל תדברי איתי בחידות, אני לא מבינה!" אני מרגישה שנוי היא כמו האחות הקטנה שלי שאפשר לספר לה הכל, בגלל זה אני גם מספרת לה הכל "אדוארד לא הרג את ג'ון באותו יום, הכפיל שלו הרג את ג'ון!" עכשיו נוי נראתה מבולבלת מתמיד "אני מבולבלת. יש לאדוארד כפיל?".
הינהנתי "כנראה שכן" נוי הציצה בחלון ואז החזירה את מבטה אליי "ברצינות, ממתי יש לו כפיל?" משכתי בכתפיי "לא יודעת.. מאז שנפרדתי ממנו?" נוי ציחקקה ואז אמרה "אבל שוב חזרת אליו, כי את מאוהבת בו" ובאותו רגע הסמקתי, ונוי הבינה שזה נכון.
——–
למחרת בבית הספר המנהלת, גרייס, הכריזה על הצעת מועמדות למועצת התלמידים. החטפתי מבט לאדוארד שעמד לא רחוק ממני, אבל הוא לא הסתכל עליי. היילי החטיפה לי מבט ואז הצביעה "כן היילי?" גרייס הפנתה את מבטה אל היילי שחייכה בחיוך גדול "אני מציעה את ג'וליאנה" כל המבטים של התלמידים הופנו אליי וחלק התלחששו ושמעתי את חלקם אומרים "מה פתאום הלוזרית הזו?" או "איך זה ייתכן?".
גרייס הינהנה "עוד מישהו?" ואז ג'ק הצביע. ג'ק הוא בעצם ה"חנון" של בית הספר, טוב לא שאני חושבת ככה, כל החבורה של היילי חושבת ככה.
"כן ג'ק?" שמעתי כמה ציחקוקים מאחוריי וחיפשתי את מי שצוחק אבל לא מצאתי. ג'ק נראה לחוץ ומתרגש בו זמנית ואז קרא בקול הצווחני שלו "אני מציע את אלינוי!" כולם הפנו מבטים לחברה של היילי, אלינוי. יש שמועות שג'ק ממש מת עלייה וחולם שיום אחד היא תשים לב אליו, אבל הנערה חומת השיער, עיניים כחולות ויפות שזו בעצם אלינוי, מעולם לא הביטה על ג'ק המסכן.
אלינוי החטיפה לו מבט מהיר וג'ק הסמיק "קול אחד לאלינוי וקול אחד לג'וליאנה" אמרה גרייס וחיפשה במבטה עוד מישהו שמצביע.
"עוד מישהו?" שאלה גרייס ואז אדוארד הרים את ידו ואני הבטתי בו, מחכה שהוא יגיד למי הוא מצביע "אני מציע את היילי" אני ונוי החטפנו מבטים אחת לשנייה ואז שתינו הבטנו באדוארד שהביט בהיילי הסמוקה, ואז נוי הביטה עליי, רותחת מזעם, וגם קצת מקנאה.
——-
"אדוארד!" רצתי אחריי אדוארד כמו מטורפת אבל אדוארד לא הסתכל עליי אפילו, לא הסתובב. ואז נעצרתי, רגליי כאבו ושיפשפתי את הברך שלי כדי שאמשיך לרוץ, אבל אדוארד נעלם, ושיער בלונדיני מתונפף נראה רגע לפני שנעלם, היילי.
"ג'וליאנה!" שמעתי את קולה של נוי אבל המשכתי לרוץ "ג'וליאנה!" היא חזרה על הצעקה שלה ואז הבנתי שאין טעם ונעצרתי וחיכתי לנוי שהגיעה בהתנשפויות אליי.
"את מטורפת!" קראה נוי ואני רק הבטתי בה "בואי, אני אזמין במקדונלס שני מילשייקים ואולי תרגיעי" היא תפסה בידי והתחילה לגרור אותי אבל אני השתחררתי "לא" אמרתי ואז נוי הביטה לעבר המקום שעליו הסתכלתי, המקום שבו נעלם אדוארד עם היילי.
ואז התחלתי לרוץ שוב, לחדר שלי, למיטה שלי, ולכרית שלי, שתהיה מוכנה לספוג את הדמעות שלי.
—–
"איך זה ייתכן נוי? איך?!" נוי עדיין לא הבינה על מה אני מדברת והיא רק פלטה אנחה "תני לי להבין שנייה. אדוארד ברח ממך עם היילי?" הינהנתי וניגבתי את הדמעות שפילסו להן דרך על הלחיים שלי .נוי נתנה לי את הטלפון שלה "תתקשרי להיילי" אמרה והבטתי בה מזועזעת "מה?! בחיים לא! מה את יודעת?! אולי אני אתקשר אליהם והם יהיו באמצע שכיבה ביחד על המיטה!" נוי נאנחה ואז אמרה "אוקיי אין בררה גברת ג'והנס. נצטרך ללכת לבייתה של היילי".