אהבה ממבט אחרון 2- פרק 12

"קחי את הסולם הזה!" קראה לעברי נוי "מה את משוגעת?! אני לא הולכת להציץ להם!" נוי נחרה בבוז "אין לך בררה אחרת, תזיזי ת'עצמך כבר!". המחסן של הבית של היילי היה פתוח ולכן נוי החליטה שניקח משם סולם, ולי באמת לא הייתה בררה.
"אבל איך ניקח את הסולם הזה? הוא כבד" אמרתי בניסיון להיפטר מזה אבל נוי ניענעה את ראשה באנחה ואמרה "יש לך את שקיק הקסם שאדוארד נתן לך?" אוי לי, אני יודעת לאן היא חותרת "כן…" אמרתי ונוי הינהנה וניגשה אליי "אז תשמשי בקצת אבקה שתעזור לך" משכתי בכתפיי, אוקיי, טוב, מה כבר יכול להיות?.
הוצאתי את השקיק שאני נושאת עליי כל הזמן הזה מאז שאדוארד נתן לי אותו, ופתחתי אותו בעדינות. נוי עקבה אחריי בכל תנועה שעשיתי, ובמיוחד כשהכנסתי את כף ידי כדי להוציא מעט אבקה, ונראה שהאור שהאבקה עשתה היה חזק ביותר כי נוי הפסיקה להסתכל עליי, אבל משום מה, אני יכולתי לראות אותה מצוין והאור הזה לא הפריע לי.
פיזרתי את האבקה על הסולם וביקשתי שהוא ירים את עצמו כדי שיעמוד כך שאוכל לעלות לחלון של החדר של היילי, ובאמת, הסולם התחיל לעלות לאט- לאט והתייצב ככה שאוכל לעלות לחדרה של היילי "מושלם" אמרה נוי ועל פניה עדיין היה מבט תדהמה, ואני חייכתי, חיוך קטן.
——
עליתי בסולם ואחריי עלתה נוי.
ואז כשהגענו לחלון חדרה של היילי הצצנו אבל רק ראינו את היילי ואת אליס?..
"זאת אליס שם?" שאלה נוי בלחישה ואני הינהנתי בתדהמה "איך זה אפשרי?" שאלתי ושתינו הבטנו איך היילי ואליס מדברות וצוחקות, לא יכולנו לשמוע כלום בגלל שהחלון היה סגור אבל זה הספיק לנו.
"אנחנו צריכות לעצור את זה לפני שזה יהיה מאוחר מדי" אמרתי ופתחתי את החלון ושתיהן הפנו את מבטיהן אליי "הפסיקי מיד אליס!" קראתי בכעס וקולה הרך של צחוקה רק צימרר אותי יותר.
"מה אתן עושות כאן?!" קראה היילי והצביעה לעבר נוי שרק עכשיו הצליחה להיכנס ונעמדה על ידי "אנחנו כאן כדי להבריח את אליס" אמרתי בטון רציני ושתיהן השתתקו לרגע ואז צחקו צחוק לועג.
"מה כבר תעשי?" אמרה אליס בעוד היא צוחקת ואז המשיכה "תתני לי סטירה קטנה ומעט כואבת?" ושתיהן המשיכו לצחוק ובעוד אני מרגישה כועסת, אני שומעת פתאום קול בתוכי וכאילו נכנסת לתוכי.
——
"ג'וליאנה" תפסתי בראשי שכאב לי עכשיו מאוד והבטתי באישה היפייפיה שעמדה לידי "מי.. מי את?" שאלתי והראייה שלי הייתה מטושטשת ביותר.
האישה חייכה אליי "את ג'וליאנה שלי" מילמלה האישה וראיתי שבעינייה היפות צצו דמעות אושר, אבל עדיין לא הבנתי למה התכוונה "ג'וליאנה, הביטי בי" עכשיו הראייה שלי הסתדרה ויכולתי לראות את האישה הזו היטב, היא הייתה ג'ינג'ית כמוני והייתה לה שמלה כמו מהסיפורים האלה על אלים ומלאכים, שמלה לבנה וכתר לבן על ראשה, והשפתיים שלה היו ורדרדות כמו שלי, ועיניים תכולות ויפות כמו שלי "את.. אמא שלי?" האישה חייכה אליי בבכי "כן ג'וליאנה יקרה שלי, כן!" ואז גם אני התחלתי לבכות וחיבקתי אותה בחוזקה, אמא שלי היא מלאכית, אלה, שחיה בשמיים. המגע איתה היה כה נעים ולא יכולתי להאמין שאני רק חולמת, זה היה כל כך אמיתי, פגשתי את אמא שלי, האמא היקרה שלי.
היא ליטפה אותי בעדינות ובאיטיות "ומה שמך?" שאלתי אותה כשהיא השתחררה ממני "שמי הוא דיאנה" אמרה. דיאנה, שם כה יפה יש לאמי, ואמא שלי היא כה יפה.
"זה חלום" אמרתי והתחלתי לבכות, אבל ראיתי שהיא מנענעת את ראשה "לא יקירתי, זה לא, אני כאן כדי לספר לך מי את באמת" הרמתי את מבטי אלייה והיא הרימה את ידה ופתאום צץ בידה תליון, זוהר ויפה.
"בואי אעזור לך" אמרה לי וניגשה אליי לשים על צווארי את התליון. וכשהוא היה על צווארי הרגשתי הרגשה מוזרה "בקרוב את תהיי איתי ג'וליאנה, אבל תדעי תמיד, שאת מיוחדת, שאת נושאת בגוואה את הכוחות שלך, להתראות לבינתיים, ג'וליאנה"