אהבה ממבט אחרון 2- פרק 14

"אמ.. ג'וליאנה? אני עדיין לא מבינה לאן אנחנו הולכות" שמעתי את נוי אומרת מאחוריי ואני רק הסתובבתי אלייה בחיוך ואמרתי "אסביר לך כשנהיה אצלי בבית, כי קודם אני צריכה להחליף בגדים" ונוי הינהנה והלכנו שתינו לעבר הבית שלי, שבמקרה היינו ממש לידו.
—–
"מה דעתך על שמלה ורודה?" אמרה נוי והוציאה מהארון שלי את השמלה הורודה שלי עם השכבות ואני מיד הנדתי בראשי ודחפתי את השמלה לארון "אין מצב!" קראתי ונוי הינהנה ורק הוציאה חצאית מיני וחולצה שלובשים על כתף אחת. היססתי ואז אמרתי "לא" ונוי המשיכה לחפש משהו מתאים בעוד היא חיטטה לי בארון. אם אתם שואלים אם נוי יודעת על כל העניין הזה עם אליס ושלי אז כן, סיפרתי לה.
עכשיו נוי הוציאה שמלה ירוקה עם קצוות שחורים, שוב היססתי ואז היא פלטה קול אנחה "נו דיי ג'וליאנה! אנחנו עומדות ככה כבר חצי שעה בעוד את לא יכולה ללבוש כלום עלייך!" עכשיו אני נעמדתי על ידה ואמרתי "בואי נתחלף. אני אתלבש בכל בגד ובגד שיש לי בארון ואת תגידי אם הוא מושלם, עשינו עסק?" ונוי הינהנה "בהחלט!".
—–
"אהמ!" קראה נוי ומחאה כפיים "קבלו בבקשה את ג'וליאנה בבגד ספורטיבי! פירוט, חולצה קצרה עד כדי כך שאפשר לראות את הבטן שלך! וטיץ' נוח! ושניהם בורוד כמובן! וכמובן נעלי ספורט של נייק ו…" עכשיו יצאתי כאילו הייתי בתצוגת אופנה ונוי הייתה המנחה. נוי החטיפה לי מבט כדי שתמשיך בנאום שלה "וגם כובע ספורטיבי וחמוד בצבע ורוד!" ואז המיקרופון הדמיוני שהיה בידה (שזה היה בעצם המסרק שלי, תאמינו או לא) התרחק מנוי מעט ונוי נחרה לעברי בבוז "ברצינות! ככה בחיים לא תלכי לאדוארד, קדימה! תזיזי את עצמך לבגד הבא!" ואז הלכתי וראיתי שנוי מקרבת שוב את המסרק שלי לפייה וממשיכה "ועכשיו! אההה… ובינתיים!" היא לא מצאה מה לומר ופשוט שיחקה עם עצמה, בינתיים שאני התלבטתי מה ללבוש עכשיו, ומהר מאוד הבנתי.
—–
"מה את אומרת על זה?!" אמרתי בפתאומיות וראיתי שהבהלתי אותה כי היא קפצה מבהלה והביטה בי "ועכשיו קבלו את ג'וליאנה ב.." היא בחנה אותי והמשיכה "בשמלה תכולה וקצרה, ג'ינסית במיוחד וגם סק…-" לא נתתי לה לסיים וסיננתי לעברה "נוי!!" כדי שתדע שהיא קצת הגזימה עם זה והיא רק הינהנה והמשיכה "עם גרביונים שחורים ויפים ונעלי סירה מתוקות וכחולות ו.." היא הביטה לעבר השיער הפזור שלי "ושיער מדהים" והיא חייכה לעברי ואני חייכתי לעברה בחזרה.
"הבא!" קראה ואני הינהנתי ורצתי להחליף בגדים.
——
"מושלם!" קראה נוי ואני רק התנשפתי מעייפות.
אחריי חמישים וחמש בגדים נוי אהבה את מה שלבשתי באותו יום שיצאתי עם אדוארד למסעדה בנמל תל אביב, את החזייה החדשה שלי שמגדילה לי את בית החזה (כן מוזר ביותרר אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שלבשתי את החזייה הזו והיא נראתה עליי כל כך.. אמ.. אתם יודעים! וחוץ מזה קיבלתי אותה מאמא שלי החורגת, טוב אמא שאימצה אותי כל השנים האלה) חולצת בית ספר תכולה עם שרוול קצר וחצאית מיני תכולה וכמובן את נעלי הסירה התכולות שלי והגרביונים התכולים שלי.
כשנוי בחנה אותי שנית היא צחקה "את ממש תכולה" ואני צחקתי יחד איתה, כדי להרגיע את עצמי לפני הצעד הבא.