אהבה ממבט אחרון 2- פרק 15

"את נראת מיוחדת בבגדים האלה" אמרה נוי ובחנה אותי שוב ושוב, זה כבר דיי מעצבן.
"תודה" אמרתי לה וניגשנו לדלת הבית של אדוארד "את דופקת" אמרה נוי ואני הינהנתי באנחה "ברור, אז מי עוד?.." דפקתי שלוש דפיקות ברורות ושמעתי צעדים מתקרבים.
הדלת נפתחה ובריין פתח לנו ושתינו חייכנו אליו והוא גם חייך "היי בריין!" קראנו שתינו והוא הינהן "מה קורה אצלכן בנות?" נכנסתי אחריי נוי והרגשתי את בריין מכניס לי מרפק וקורץ לי "את תכירי לי את החברה היפיופה שלך?" הבטנו שנינו בנוי שהתיישבה לה על הספה והתרכזה בציפורניים שלה "כן, בטח" אמרתי ולא הבנתי לרגע שהוא מאוהב בה."אז את מי אתן מחפשות? אני מנחש, את אדוארד?" ואני הינהנתי "כן, הוא פה?" בריין חייך חיוך "מצטער" "אני מצטער.. הוא הלך לפני חמש דקות, הוא אמר שהוא צריך ללכת לאיזו היילי" אני ונוי החטפנו אחת לשניה מבטים "אוקיי. תודה" אמרתי וקמתי לעבר הדלת אבל אז שמעתי את נוי ובריין מדברים "היי מה המספר הנייד שלך?" שאל בריין ונוי ציחקקה ונתנה לו את המספר ושמעתי אותו אומר תודה ואז נוי רצה אליי ויצאנו לעבר בייתה של היילי.
——
"היילי תפתחי כבר!" התחלנו לצעוק אחריי שאף אחד לא פתח לנו.
אחריי זמן מה היילי פתחה לנו את הדלת "מה אתן רוצות?!" ואחריי זה הביטה לעברי "ואת לכי מפה בכלל!" קראה היילי וכמעט סגרה לנו את הדלת ואני ונוי נכנסנו אלייה הבייתה "אני צריכה לדבר עם אדוארד" אמרתי והיילי נזפה בנו ורק המשיכה לעמדו על מקומה "זה חשוב היילי" אמרתי לה והיא רק השמיכה לעמוד ולצפות בי מתחננת לפנייה "היילי זה לטובת אדוארד" אמרתי ולבסוף היא נכנעה "בסדר.. בסדר.. בואו תעלו לחדר שלי".
לחדר שלי?!! מה הם עושים שם?? שוכבים ביחד?! רק לא זה, בבקשה, בבקשה, בבקשה.
היילי פתחה לנו את דלת חדרה וראיתי את אדוארד מסתכל דרך חלון חדרה של היילי וכששמע את קול פתיחת הדלת הוא הביט לעברנו והיילי מיהרה לומר לו "הן רוצות לדבר איתך" אדוארד נעץ בנו מבט, הוא לא נראה כמו אדוארד הרגיל והנחמד, הוא נראה אפל ונוראי וגם קצת מוזר.
אדוארד הינהן והיילי הביטה בנו ואז יצאה החוצה "אני אשאיר אתכם לבד" ושמעתי איך היא יורדת למטה וחיכיתי שהיא תרד כבר ואז התחלתי לדבר.
"אדואד תקשיב אני…" לא ידעתי ממה להתחיל אבל מיהרתי לנושא "תקשיב, עשו לך מחיקת זיכרון ואתה לא זוכר אותי אולי אבל.." הבטתי לעבר נוי לעזרה והיא המשיכה אותי "ככל שתמשיך לשכוח ככה יהרגו אותך יותר מהר" אדוארד רק המשיך להביט בנו ושתק ואז אני המשכתי "אדוארד, תנסה להיזכר, אתה זוכר איך קוראים לי ולה?" הצבעתי לעבר נוי והוא רק המשיך לשתוק ואז מילמל "אתן אלה שרוצות להרוג אותי" מיצמצתי בתדהמה ובכעס "אדוארד אתה לא מבין! אתה לא אוהב את היילי במציאות! את שונא אותה! אתה.. אתה.." היססתי אם לומר לו שהוא אוהב אותי אבל המשכתי "תקשיב אדוארד, לא אכפת לי שאתה שכחת שאני ג'וליאנה, ושאהבנו אחד את השני רק לא מזמן, ושאני אוהבת אותך" את ה"אני אוהבת אותך" לחשתי כבר מבכי ובאמת פרצתי בבכי ועצמתי את עיניי והמשכתי לבכות.
פתאום הרגשתי שמישהו נוגע בי ופקחתי את עיניי, זה היה אדוארד שחייך אליי את החיוך שלו "גם אני אוהב אותך ג'וליאנה" ואז חיבקתי אותו בעוד אני בוכה וראיתי את נוי מנגבת דמעות שצצו בעינייה וחייכה לעברי ואני לעברה.
ואז קירבתי את שפתיי לשפתיו ורציתי שזה ימשך נצח, הנשיקה המושלמת הזאת.