אהבה ממבט אחרון 2- פרק 26

"אדוארד" מילמלתי כשאדוארד ישב והביט בחלון, וככה הוא ישב שלושה ימים, בלי לזוז.
"אה?".
"תלך לאכול משהו" אמרתי ואדוארד פשוט קם בחיוך רחב וכיסה אותי בשמיכה "לא עד שתבריאי".
אני לא יכולה יותר, נמאס לי מזה שהוא אומר לי כל הזמן את אותו הדבר, אז פשוט קמתי ונעמדתי על רגליי והבטתי באדוארד ההמום "רואה?! אני בריאה! עכשיו לך תאכל משהו!" פתאום התחלתי לרעוד ואז נפלתי אחורה "טוב אהה.. איבדתי קצת שיווי משקל.. לא נורא". אדוארד החזיר אותי למיטה והתיישב על הכיסא שבו ישב "ג'וליאנה תפסיקי להתאמץ, אני בסדר, עכשיו תנוחי". אני ממש לא מרגישה בנוח, הוא לא אוכל ולא שותה ואני שוכבת כאן והוא משגיח עליי 24 שעות ביממה, אני חייבת כבר איכשהוא להבריא מזה.
פתאום דרק הציץ לחדר ואז כשראה שאנחנו לא עסוקים במשהו, נכנס. "יש בעיה דרק?" שאל אדוארד וקם לעברו. דרק הינהן "זוכר את המפלצת שתקפה אותנו? זאת מפלצת ארסית. לפי מה שקראתי היא יכולה להרוג אנשים בארס אחד שהיא מחדירה תוך כדי נשיכה".
אדוארד החטיף לי מבט כדי לבדוק שאני מסתכלת עליהם ואז החזיר את מבטו לדרק "איפו קראת את זה?" דרק משך בכתפיו ואמר "נוי הייתה לא מזמן בבייתה של ג'וליאנה ומצאה ספר על יצורים מהצד האפל, אז היא הביאה אותו לבריין, ובגלל שהוא לא מבין כלום בזה הוא הבין אותו לי".
"איפו הספר עכשיו?" שאל אדוארד.
"אצלי בחדר, אני אביא לך אותו עוד מעט ועכשיו..-" עכשיו קמתי בזהירות על רגליי והתחלתי ללכת לעברם "חכה רגע דרק. אני רוצה לראות את הספר קודם" שניהם הפנו אליי את מבטיהם במהירות ואדוארד כרך סביבי את זרועו ליתר ביטחון אם אתחיל לרעוד ושוב אפול ואמר "בסדר".
—–
כשדיפדפתי בספר כשהייתי במיטה אדוארד ישב על ידי והביט בדפים של הספר, ומיוחד בתמונות שהוא הראה.
"אתה חושב שנוי תרצה לדבר איתי אי פעם?" שאלתי פתאום אחריי השתיקה שלנו וראיתי איך אדוארד מושך בכתפיו "לא יודע, אבל אני חושב שכן" חייכתי חיוך קטן ונתתי לאדוארד את הספר "הנה, תדפדף אתה, אני דיי מבולבלת מהספר הזה כבר".
ואז פשוט התגלגלתי על הצד ונרדמתי.
—–
שוב הגעתי למקום הזה שבו אני פוגשת את אמי אך הפעם הייתי שם לגמריי לבד, בלי שום זכר לה.
"אמא?" שאלתי וקולי הידהד ונשמע שהוא הגיע למקום רחוק ההד.
נשמעו כמה רשרושים מהשיחים וצעדתי לעברם עד שמישהו הבהיל אותי מאחור, ולא מישהו, הרבה מישהו.
הסתובבתי וגיליתי פיות קטנות וסגולות שציחקקו למראה ההבעה המובהל שלי.
"כן.. כן איזה מצחיק זה" אמרתי ואז הן השתתקו במהירות והחטיפו אחת לשנייה מבטים.
"אז מה אתן עושות כאן?" שאלתי ואחת מהן ורודת שיער צחקה ואמרה "זה האזור מגורים שלנו. מה זאת אומרת מה אנחנו עושות כאן?". עכשיו אני מבולבלת, תמיד הייתי פוגשת כאן את אמא שלי ולא פיות או מי שאלה לא יהיו, אולי יש כאן עוד כל מיני דברים קסומים שאין לי מושג שהם קיימים.
"חשבתי שרק ה-" ואז כולן השמיעו קול הבנה ואחת שהיה לה שיער זהוב אמרה "הוד מעלתה את מתכוונת נכון? ואת הבת שלה בטח" הינהנתי, מבולבלת מתמיד.
"היא לא הייתה ממש רוצה שאת תראי אותנו בשלב זה אבל…" אמרה אחת הפיות ואז מיהרה להמשיך "לי קוראים ליילה" אמרה הפייה חומת השיער וחייכה חיוך רחב והמשיך להציג את שאר חברותיה.
"ואלה-" היא הצביעה לעבר הפייה בעלת השיער הורוד ואמרה "ריקי" היא הצביעה לעבר הפייה בעלת השיער הזהוב "וזאת קרינה". כולן עכשיו חייכו חיוך רחב ואז משכו בקצה השרוול שלי "בואי!" קראה ליילה וחברתה קרינה קראה "יש לנו עוד עולם שלם להראות לך" ואז פשוט הלכתי אחריהן, מוקסמת משלושתן.