אהבה ממבט אחרון 2- פרק 28

עכשיו הבנתי הכל- הכל התחבר לי.
"איך?" שאלתי כמו תמימה ואדוארד לא תפס את זה ואמר "שיקוי, דרק תעביר אותי". דרק זרק לעבר אדוארד את השיקוי ואדוארד העביר לי אותו "תשתי את זה" אמר לי ואני הנדתי בראשי "תשתי את זה!" קרא ואני נאנחתי "אוקיי.. אוקיי.." התחלתי ללגום מהשיקוי שהיה לו טעם של מנטה ביחד עם תפוז ועוד טעם לא מוכר אבל מגעיל. השתעלתי ופתאום הרגשתי שמשהו משתנה בי "אההה.. אדוארד? זה בטוח השיקוי הנכון?" אדוארד הביט בי בחיוך רחב "כן, אני בטוח. רוצה מראה?" מיצמצתי מנסה לקלוט מה הוא שואל אותי ואז הינהנתי ודרק העביר לי מראה. עצמתי את עיניי ואז פקחתי את עיניי "אהההההההההההההההההההההה" צרחתי.
—–
"מה קרה?!" אל אדוארד מצחקק לעצמו. "אני דומה ל.. פייה?" הבטתי על השמלה שהייתה הדוקה עליי ועל הכנפיים שצצו לי פתאום "יפה לך ככה" אמר דרק ואז אדוארד דחף לו מרפק "אל תתחיל איתה היא שלי".
"טוב בנים!" צעקתי אחריי מריבה קצרה שהתחילה להיות בינהם "אתם לא זוכרים שאנחנו צריכים לעוף מכאן?" שניהם הינהנו והתחילו להתעופף בשמיים הכחולים.
"איך עפים?!" קראתי ופתאום נשבע בום חזק מאחוריי, מאוחר מדי.
"ג'וליאנה מהר!" צעק לעברי אדוארד ואני ניסיתי לעוף, אבל לא הצלחתי, ופתאום צל גדול הופיע והבנתי שזאת המפלצת הארסית של חבורת האופל וקפצתי בבהלה ולא חזרתי לאדמה משום מה "זהו זה! את עפה!" קרא אדוארד ועף לעברי כדי לגרור אותי למעלה.
התעופפנו בכל הכוח שהיה לנו, מדי פעם התעייפתי ואדוארד היה צריך לגרור אותי, אבל ההבעה המותשת לא נראתה עליו.
"אתה אף פעם לא מתעייף?" שמעתי את עצמי אומרת ומיד שמתי את ידיי על פיי מה זאת השאלה הזאת ג'וליאנה?!.
אדוארד צחק ואמר "לא. טוב אני מודה שאני מתעייף בסופו של דבר, אני מרגיש כל מכשיר חשמלי, כשמטעינים אותו הוא מלא באנרגיה לזמן ארוך ולבסוף הוא מתעייף וצריך להטעין אותו מחדש".
צחקתי "כשתתעייף אני אוכל להטעין אותך באיזה נשיקה" אדוארד החטיף לי חיוך וצעק לדרק "התרחקנו מהם! בוא נעצור!".
—–
האוויר היה קריר ונעים כזה ורוח העיף את השיער הפזור שלי, אבל רוח עדינה ומלטפת.
"אחלה מזג אוויר, אה?" אדוארד נעמד על ידי ואני הינהנתי "אה-הה. לא ידעתי שמזג האוויר בשמיים כזה מושלם ל.." התקרבתי אליו בעדינות בזמן שאני בודקת שהוא מרשה לי ואז קולו של דרק הקפיץ אותנו ממקומנו "היי! הם מתקרבים! חייבים ללכת" עשיתי פרצוף עצוב ואדוארד נשק לי על הלחיי ואמר לי "אל תדאגי, בטח יהיה לנו עוד זמן, עכשיו צריך לברוח".