אהבה ממבט אחרון 2- פרק 7

אני מסתכלת במראה ובודקת אם אני בסדר. אני בסדר. אני נושמת נשימה עמוקה. נראיתי כזאת לחוצה שראו לי את זה על הפנים, הייתי לבושה בשמלה קצרה כזאת ורודה עם נעלי עקב (זאת פעם ראשונה שלי על עקבים ואני כל הזמן נופלת אוףף!). בקיצור לפני כמה ימים (כן עבר שבוע אחריי המקרה הזה עם הפרחים) אדוארד תפס אותי לפני שהלכתי הבייתה ו… השתכנעתי מאוד מהר ללכת איתו לדייט, זה היה כזה "רוצה לצאת איתי?" ואז אני כזה "כן!!" אוי איזה מטומטמת אנייי!! אני אפילו עוד לא סומכת עליו ואני כבר מתחרפנת, תירגעי ג'וליאנה, תירגעי.הסתכלתי על עצמי שוב במראה, וסידרתי לי את הקצוות של השיער שהיה להם דיי קשה להסתדר עם השאר ולכן הם קפצו לי וסידרתי אותן במהירות.
לקחתי את הארנק שקנו לי לפני שלוש שנים "ליתר ביטחון שאתחיל כבר להסתובב עם בנים" (משפט של אמא) החלטתי שאשאיר אותו, ועכשיו, הוא באמת נחוץ לי.
כשירדתי למטה, שניי הוורים שלי ישבו ביחד, והסתכלו סרט רומנטי והחזיקו ידיים, ואני מיהרתי להתגנב החוצה לפני שיתחילו לשאול אותי שאלות מטופשות.
"לאן את הולכת?" שמעתי פתאום קול חד והסתובבתי במבוכה "אני אהה.." אמא שלי קמה אליי והחדירה בי מבט דואג "אחריי מה שקרה לג'ון את צריכה קצת להירגע.." נאנחתי "אמא. עברה כבר שנה, אני יכולה להמשיך לבלות" אמרתי לה. אבא שלי קם וניגש אל שתינו "נו מה? שוב? בחורים?" וואו, שלוש שאלות במשפט אחד "אני יוצאת לבלות קצת.. אני צריכה קצת אוויר אחריי מה שקרה לי" עכשיו שניי הוריי הינהנו ונצמדו זה לזה "טוב, בסדר, אבל עד אחד עשרה, לא יותר מאוחר!" קראה אמא ואני ניגשתי לנשק אותה בלחי "תודה אמא!" קראתי וטריקת הדלת נשמעה כשיצאתי.
———
יצאתי החוצה כדי שההורים שלי לא יראו את אדוארד, אני קצת פוחדת שהם יכעסו עליי שאני יוצאת איתו.
בחוץ היה דיי קר והתחלתי לרעוד, אבל אז אדוארד הגיע. "קר לך?" הוא שאל אותי ואני הינהנתי באיטיות. אדוארד נראה מודאג אבל אז חייך "טוב אז יש לנו דרך ארוכה" לא הבנתי למה הוא התכוון אבל פשוט הלכתי לידו, לאן שהוא הלך.
אני לא רציתי להתנשק איתו, לא בשלב זה, אבל עכשיו הלכנו לעבר הקניון "אההה.. אדוארד?" אדוארד הפנה אליי את מבטו "כן?" מיצמצתי "לאן אנחנו הולכים?".
"לקניון"
"למה?"
"טוב.. קר לך לא?