אהבה ממבט אחרון 2- פרק 8

עמדו ליד הקופה באותה חנות שבה ראיתי את ג'ון לראשונה. ראיתי שם את היילי מהצד שמביטה בשנינו מתוך קנאה. "אדוארד.. באמת שאני לא צריכה" מימלתי על הסווצ'ר היוקרתי שהוא הלך לקנות לי. מאתיים ומשהו שקל על סווצ'ר?!. אבל אדוארד התעקש "קר לך ג'וליאנה. תשמרי על עצמך" הוא כזה משוגע. אבל פשוט משכתי בכתפיי ויצאתי החוצה, החנות הזאת עושה לי רע.
"היי" שמעתי קול מאחוריי. הסתובבתי ומצאתי את היילי מחייכת אליי "היי" אמרתי לה במבט חטוף.
"למה את מסתובבת עם רוצח?" היא שאלה אותי ומשכתי בכתפיי "הוא לא" מילמלתי והרגשתי איך לא רציתי שהשקר הזה ייצא מפי. "ממש. כולם יודעים שהוא הרג את ג'ון" התחלתי לדמוע "הוא לא! הוא לא!" ואז רצתי משם ישר לשירותים בבכי.
——–
"ג'וליאנה? את פה?" שמעתי את קולו של אדוארד יוצא מפתח דלת שירותי הבנות "אני.. אההה.. הייתי צריכה לשירותים" שיקרתי, אבל בקולי שמעו שאני בכיתי "אוקיי בסדר. אני מחכה לך פה אוקיי?" ואז החזרתי לו תשובה "אוקיי!".
—–
"אדוארד" אמרתי כשיצאתי מהשירותים והוא כיסה אותי מיד בסווצ'ר היקר הזה שהוא התעקש לקנות לי "למה הרגת את ג'ון?" אדוארד הרכין את ראשו "טוב.. אז לא נפגשנו הרבה לפני זה וחשבתי שעזבת אותי ולכן עברתי מקום והייתי בודד ועצוב והייתה לי אפשרות להשתמש בכפיל שלי שיעקוב אחרייך" אדוארד נשם עמוק והמשיך "ואז לפני שנרדמתי, המראה נדלקה בעצמה כי מישהו הדליק אותו והכפיל שלי יצא החוצה, אלייך".
השתתקנו, ידענו מה אחריי זה קרה.
"אז.. זה לא היית אתה?" אדוארד ניענע את ראשו ועיניו היפות נראו כה עצובות שלי היה עצוב אפילו וכאב לי בלב שכל הזמן הזה האשמתי אותו "אני.. אני מצטערת. חשבתי אחרת" אדוארד הינהנן כמה פעמיים באיטיות "אני יודע". נשכתי את השפה התחתונה שלי עד שהתחיל לרדת לי דם, הייתי צריך לעשות לעצמי משהו כי לא יכולתי לסלוח לעצמי.
ואז חיבקתי חזק את אדוארד והתחלתי לבכות עליו "או אדוארד אני כל כך מצטערת!".
—–
אחריי זה אדוארד ואני הסתובבנו בעיר, לפעמים היינו נעצרים באיזה מקום כמו לדוגמה נעצרנו שוב באותו מקדנולס שאליו הלכנו בפעם הראשונה שנפגשנו ולקחנו את אותו הדבר שפעם לקחנו וזה היה כזה רומנטי. ואז פשוט טיילנו בטיילת והגענו למלון אחד שהיה בטיילת וטיילנו בין החנויות. בהתחלה נכנסנו לאכול גלידה קרה שהעירה אותנו לגמריי וצחקנו מאיך שנראנו כי הגלידה התחילה לטפטף עלינו והתחלנו לצלם אחד את השני ולצחוק, ולצחוק.
אחריי זה הלכנו לחנות בגדים שהייתה שם, ובמקרה היה שם סוף עונה אז תפסנו את הדברים הראשונים שראינו והתחלנו למדוד.
בהתחלה מדדתי צעיף אופנתי ואדוארד אמר שהוא מתאים לי אבל הוא היה בצבע כזה מוזר אז לקחתי בצבע שמתאים לי, צבע של קאובויים כזה.. אמ.. אני לא יודעת איך להסביר ממש.
אחריי זה מדדתי חולצה פשוט אחת עם לב באמצע, מה?! היא עלתה עשר שקל!!. כשיצאתי מתא המדידה אדוארד נחר בבוז והציע לי חולצה אחרת, פי אלף יותר יפה ממה שהייתה עליי עכשיו.
"וואו! החולצה הזאת פשוט מדהימה!" אמרתי לאדוארד ואדוארד הינהן ונתן לי אותה. החולצה הזאת הייתה חולצה כזאתי שלובשים על כתף אחת עם כל מיני קישוטים כאלה וידעתי שפה אני אצטרך את החזייה שלי, אבל החולצה הזאת באמת הייתה מדהימה.
כשיצאתי מתא המדידה בחולצה הזו אדוארד חייך ואמר "טוב זאת הרבה יותר טובה מהקודמת לא?" עשיתי סיבוב ואז הינהנתי "בהחלט".
——
אחריי זה הלכנו לחנות מזכרות, שבה היינו הכי הרבה זמן מכל החנויות. בהתחלה מצאנו איזה בובה אחת שאמרה כל הזמן: "אני אוהבת את ישראל" אני ואדוארד לא יכולנו לצחוק אבל זה היה כל כך מצחיק, וכשהקופאית המבוגרת הבחינה בנו מחייכים ומתאפקים לא לצחוק היא הביטה בנו במבט זועם ואנחנו הינהנו להבנה. אחריי זה ראינו מסגרת לתמונה ומרחוק ראינו מכונת תמונות וחייכנו בכבוד לקופאית "את יכולה לשמור לנו את זה? מיד נחזור" הקופאית הינהנו ומיהרנו למכונת הצילום.
נכנסנו לשם והתיישבנו אחד ליד השני ובהתחלה סתם חייכנו, אחריי זה עשינו אחד לשני קרניים, אחריי זה הוצאנו לשון למצלמה ואז התנשקנו כי לא חשבנו שהמצלמה מצלמת אותנו, אבל אז שמענו את הקול של הצילום והמצלמה צילמה אותנו ברגע האחרון.
כשיצאו התמונות, בחרנו בתמונה של הנשיקה שתעמוד במסגרת ואז הלכנו חזרה לחנות המזכרות וקנינו את המסגרת, טוב שתי המסגרות, וכך הבטחנו אחד לשני שנזכור אחד את השני בכל זמן ובכל מקום.
—-
בדרך הבייתה הלכנו לאותו מקום שלא רציתי ללכת ולא הלכתי אף פעם, המקום שבו הכפיל של אדוארד הרג את ג'ון.
"זה.. זה המקום" אדוארד הינהן "כן.. ובאתי הנה בכוונה" הבטתי בו, תוהה למה.
"אני רוצה שתבטיחי לי שתשכחי את מה שהיה ותחזרי את האמון שלך בי. כי אני לא מפלצת ג'וליאנה. אני אוהב אותך ג'וליאנה ואני רוצה אותך, לעצמי".