אהבה ממבט אחרון 3- פרק 15

נכסנו לחדר הכניסה של הארמון המפואר.
ריקי עצרה אותי "אנחנו מתקרבות לחדר של אמך, תתנהגי… בנימוס". הנפתי את ידיי בביטול "אל תדאגי! הכל יהיה בסדר!". ריקי נאנחה "אני מקווה שכך….". התחלנו להתקרב לחדר מפואר ואז ליד הכניסה עמד שומר, והעיניים שלו הזכירו לי מישהו….. "אהמ… שלום" התחילה ריקי לומר והבחנתי שהשומר התחיל לבחון אותי ואני אותו. השומר הזה לא אמר מילה ואז פשוט לא יכולתי להתאפק יותר ושאלתי אותו, וכמובן בדקתי שריקי לא בסביבה "אתה מכיר מישהו בשם אדוארד? הוא בעצם… אמ… חבר שלי… טוב חבר שלי לשעבר… אמ… אמ…" הבחור שעבד כשומר הזדקף והמשיך להקשיב לגימגומים שלי. "ואני אוהבת אותו ולא הספקתי אפילו להיפרד ממנו ואני פה בחיפוש אחר ואני פשוט מרגישה שאני לא יכולה לחיות בלעדיו". הבחור השפיל את מבטו ואז הרים את מבטו אליי בחיוך רחב ואז הוא מיהר למחוק אותו. "אני באמת מצטער" אמר בקול מוכר שהזכיר לי מישהו…..
אדוארד!
"ג'וליאנההה!! איפו את?!" ריקי מיהרה לעוף אליי ולגרור אותי לחדר כשאני לא מורידה את מבטי ממנו.
——
כשיצאנו מהחדר של אמא שלי שהיה בעצם ריק, השומר נשאר לעמוד שם.
"ריקי, תצאי החוצה אני אשאר כאן ומיד אבוא, אוקיי?" ריקי הינהנה באנחה והתעופפה החוצה.
התקרבתי אל הבחור או שומר או איך שלא תקראו לו וחייכתי אליו חיוך מבוייש ואז אמרתי "אתה יכול להוריד רגע את המסכה או איך שהיא לא תהיה שנייה?" הוא המשיך להביט בי בלי לזוז. "בבקשה" אמרתי אבל הוא המשיך לעמוד כמו פסל ורק מיצמץ, ואז לא הייתה לי בררה, התקרבתי אליו ונישקתי אותו עד שהפסקתי כששמעתי שמשהו נופל מאחוריי בחוזקה.
פקחתי את עיניי בבהלה והסתובבתי לראות מה קרה.
אדוארד.
עומד המום וכעוס מולי.
אדוארד.
עומד.
מולי.
כעוס.
והמום.
"אד..אד..אד" אבל אז הוא פשוט הסתובב והלך משם, ואני לא שלטתי בעצמי, רצתי אחריו.